ע"א 3716/07 פלוני נ. פלוני

לפני ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת ש' ברגר ) מיום 5.4.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 16240/03 ותמ"ש 16242/03.

1.

בין הצדדים מתנהלים הליכים בפני בית המשפט קמא, שעניינם פירוק שותפות במשק במושב, בין מערער 1 (להלן: המערער ) והמשיב, שהינם אחים. ביום 7.2.2007, לאחר ישיבת הוכחות שהתקיימה בתיקים ביום 31.12.2006, הגישו המערערים בקשת פסלות. את הבקשה סמכו המערערים על התבטאות המיוחסת לבית המשפט במהלך הדיון, אשר כוונה אל המערער, במהלך חקירתו. על פי הנטען, אמר בית המשפט למערער, לאחר שהמערער ביקש לוודא כי דברים שאמר נרשמו במדויק בפרוטוקול: " הערנות המוגזמת שלך, לאחר שלוש שעות חקירה, לא מתיישבת עם הטענה שאתה חולה לב כל כך קשה ". לט ענת המערער, מעבר לעלבון הקשה שחש כשזכה בזלזול כה חמור במצב בריאותו הקשה, מהווה ההתבטאות הבעת עמדה של בית המשפט באשר לאמיתות טענותיו של המערער לעניין מצבו הרפואי. כפועל יוצא מכך, נטען, מעידה ההתבטאות על גיבוש עמדה של בית המשפט באשר לאמינותו של המערער, באופן העולה לכדי דעה קדומה, אשר מבססת חשש ממשי וסביר למשוא פנים בניהול המשפט. המשיב התנגד לבקשה.

2.

בית המשפט, בהחלטה מיום 5.4.2007, דחה את בקשת הפסלות. נקבע, כי אין בהתבטאות המיוחסת לבית המשפט כדי להצביע על כך שדעתו ננעלה, וכי אין הוא פתוח לשינוי: ראשית , אין בהתבטאות משום קביעה נחרצת באשר למצבו הרפואי של המערער, אלא העלאת ספק בלבד. על כן, ברור שאין לומר כי אותה תהייה או השתאות שהועלתה לגבי תפקודו הפעיל והנמרץ של המערער במהלך הדיון, מעידה על כך שדעתו של בית המשפט ננעלה באופן מוחלט וכי בית המשפט גיבש דעה נחרצת לגבי מהימנותו של המערער. הודגש, כי הבעת תמיהה לגבי חלק מסוים בעדותו של עד, אין בה כדי לרמז על כך שבית המשפט יתייחס לעדות כולה כעדות שאינה מהימנה. שנית , ההתבטאות לעניין מצבו הרפואי של המערער זניחה ואיננה קשורה להליך העיקרי נשוא התובענה, ומצבו הרפואי של המערער איננו חלק מהנושאים שעל המשיב להוכיח או לסתור. שאלת מצבו הרפואי של המערער הועלתה על ידו רק לשם הכרעה בעניין אופן ניהול הדיונים מבחינת המועדים והתמשכותם, וכן לגבי מועד ביצוע פירוק השיתוף ברפת המשותפת של הצדדים. שלישית , תחושתו של המערער כי מעתה ואילך בית המשפט לא יאמין לגרסתו, היא סובייקטיבית ואינה מעידה על חשש אובייקטיבי ממשי למשוא פנים. ההתבטאות נאמרה לאחר חקירה נגדית ממושכת ונבעה מתוך הצורך ליעל ולקצר את הדיון, לאחר שזה התארך בעקבות תשובותיו הארוכות של המערער ועמידתו על כך שכל דבריו ירשמו בפרוטוקול.

3.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערער חוזר על טענותיו בבקשת הפסלות ומוסיף כי אכן לא ניצבת על מדוכת הדיון שאלת מצבו הרפואי של המערער ואולם, התבטאות בית המשפט לא התייחסה ממש למצבו הרפואי של המערער, אלא לדברים אותם הוא טוען בנוגע למצבו הרפואי. מההתבטאות עולה כי לטענה זו לא האמין בית המשפט באופן קטגורי. עצם העלאת האפשרות כי המערער משקר בנוגע למצבו הרפואי הקשה, הינה הטלת דופי חמור במערער, באמינותו ובמהימנותו. מהאינטונציה בה נאמרו הדברים, ומהקונטקסט בו נאמרו, עולה מסקנה ברורה אחת ויחידה: דעתו של בית המשפט על אמינותו ומהימנותו של המערער הינה דעה מוגמרת, מגובשת, נעולה ואינה ניתנת לשינוי, וזאת עוד בטרם הושלמה חקירתו הנגדית של המערער, ובטרם הסתיימו הראיות והושמעו הסיכומים בתיק. בנסיבות העניין, סבור המערער כי ראוי שהעיקרון לפיו הצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה, יגבר על פני החזקה כי בית המשפט ידון בתיקים באופן אובייקטיבי ובצורה מקצועית. המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור.

4.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי התבטאות שופט, אפילו אינה מוצלחת, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לפסילת שופט. יש לבדוק כל מקרה על פי נסיבותיו. רק במקרה קיצוני ביותר יפסל שופט בשל דברים שאמר בעת ניהול המשפט. זאת, כאשר יוכח כי יש בהתבטאות השופט כלפי בעל הדין כדי להעיד כי כבר גיבש עמדה נחרצת באשר לתוצאת ההליך (ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(3)608; ע"א 2315/07 פלונית נ' פלוני (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 196). במקרה הנוכחי, העיר בית המשפט למערער על כך שהתנהלותו אינה מתיישבת עם מצבו הרפואי הנטען. כפי שהסביר בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסלות, ההתבטאות נבעה מתוך הצורך ליעל ולקצר את הדיון, לאחר שזה התארך בעקבות תשובותיו הארוכות של המערער ועמידתו על כך שכל דבריו ירשמו בפרוטוקול באופן מדויק. גם אם ראוי היה להעיר למערער באופן שונה, הרי שבדברים שנאמרו לא הביע בית המשפט דעה לגבי התביעה לגופה, ואין בהם כדי למנוע מבית המשפט להעריך את טיעוניו של המערער בתיק לגופם. לא שוכנעתי במסקנותיו מרחיקות הלכת של המערער, לפיהן מבטאים הדברים גיבוש עמדה מוגמרת, ומגובשת על אמינותו ומהימנותו של המערער. משכך, לא ניתן לומר כי קם חשש ממשי למשוא פנים, המצדיק פסילת השופטת.

5.

לבסוף, יש לדחות את טענת המערער בדבר פסילה מחמת מראית פני הצדק. לא אחת נפסק, כי אין מקום להרחיב את השימוש בטענת מראית פני הצדק, אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו נטענת טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן, נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה (ע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי (לא פורסם)). אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש כי התבטאות בית המשפט בדיון מיום 31.12.2006 מצביעה על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם); מרזל , בעמ' 115).

אשר על כן, הערעור נדחה. המערערים ישאו בהוצאות שכר טרחת עורך דין המשיב, בסכום של 5,000 ₪.