ע"א 1339/10 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (השופטת מ' קראוס ), מיום 20.12.2009,

שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בתמ"ש 23340/07.

1.

הרקע להגשת ערעור זה הוא סכסוך משפחתי שהתגלע בין המערער לבין אחיו, המשיב 1, ובין שבעת אחיהם בנוגע לחלוקת עזבון הוריהם המנוחים אשר כולל זכויות במשק בנחלה במושב מסוים. המערער מתגורר ועובד במשק ואף סעד את ההורים בטרם נפטרו והוא מבקש להמשיך ולעשות כן בעוד המשיב 1 וחלק מן אחים נוספים מבקשים לפנותו. טענת המערער היא כי אמו המנוחה הסכימה למנות את המשיב 1 כ"בן ממשיך" במשק רק אם ישמור על זכויותיו של המערער באופן שיאפשר לו להמשיך ולהתגורר בבית ולעשות שימוש בבית המלאכה. משלא הגיעו האחים להסכמות פנו הצדדים בתביעות הדדיות לבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט ניהל דיונים רבים ובין היתר דן בבקשות לצווי מניעה והגנה שהתבקשו. התיק נמצא בשלב תום שמיעת הראיות.

2.

המערער טען כי הערותיו של בית המשפט במהלך ישיבת ההוכחות מיום 15.12.2009, יש בהן כדי לבסס עילת פסילת משפט. המערער הפנה, בין היתר, להערת בית המשפט לדברי רופא המשפחה לגבי מסירותו של המערער להוריו: "השאלה האם זה טוב והשאלה למה". וכן להערתו של בית המשפט לפיה כי המערער חי עשרות שנים ללא תשלום כלשהו ללא שכירות. המערער הפנה אל פנייתו של בית המשפט למערער בשאלה: "למה אתה חושב שלך מגיע חצי וכל האחים שלך צריכים להסתפק בחצי השני. למה מכח מה?". וכן להתייחסותו לעדי המערער: "עם כל הכבוד לעדים, שווה כקליפת השום על כל הכבוד... מה שקובע זה הרישומים...". המערער מפנה גם לדברים שאמר בית המשפט בתום עדותו, אז חזר בית המשפט על הערתו במספר צורות לפיה: "... צריך האדון להתכונן, אני חוזרת על זה שוב, לכל אפשרות..." , "עלול להיות מצב שהוא יאלץ להיפרד מהמקום הזה". לדעת המערער, בדבריו אלה חרץ בית המשפט את גורל התיק לחובת המערער עוד בטרם נשמעו כל העדים ובטרם הוגשו סיכומים ולפיכך ביקש את פסילתו.

3.

בית המשפט דחה את הבקשה. בית המשפט קבע כי הערותיו נועדו כדי לעזור לצדדים להגיע להסכמות לאור היכרותו הממושכת עם המשפחה ועם טיב הסכסוך. בית המשפט הוסיף כי אכן לאחר שמיעת רוב הראיות הציע למערער להתחיל להתכונן ליום בו יצטרך להשתתף עם האחים שלו בעיזבון. ואולם, קבע כי אין בהערתו כדי לקבוע כי דעתו נעולה שאחרת לא היה מקדיש שעות כה ארוכות לשמיעת העדים. בית המשפט הוסיף כי בשבתו כבית משפט לענייני משפחה וכמי שחווה את הסכסוך המשפחתי במשך שעות ארוכות ואת כאבם של האחים נוכח המצב אליו הגיעה המשפחה, סבר כי תפקידו לעזור לצדדים להגיע להסכמות וכך עשה, במיוחד נוכח השלב המתקדם של המשפט כאשר העדים מטעם המערער לא הצליחו לסתור מסמכים בכתב, לפיהם המשיב 1 הוא בעל הזכויות במשק. בית המשפט סבר כי לא ראוי, לא יעיל, לא חברי ולא אתי וכי אין כל עילת פסילה והוסיף כי אין לו כל ספק שיוכל לדון בהליך ללא משוא פנים. לפיכך דחה את הבקשה.

מכאן הערעור שלפניי.

4.

המערער שב וטוען בערעור זה כי מהערות בית המשפט עולה חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט וכי בית המשפט ננעל בדעתו בדבר התוצאה הסופית של ההליך - דחיית תביעתו, עוד בטרם שמיעת כל העדים והגשת הסיכומים בתיק. המערער מפנה במיוחד לאמירת בית המשפט כי אינו מאמין למערער בנוגע לטענתו כי אמו המנוחה הורתה למשיב 1 לחלק את הבית והסככה לו ואת היתר לאחים. לכך יש להוסיף כי בית המשפט לא נתן אמון בעדים מטעמו. המערער טוען כי לאור הערת בית המשפט כי עליו להתכונן לצאת מהבית, גיבש את עמדתו ביחס לתביעה וחרץ את הדין לרעת המערער עוד בטרם הסתיים המשפט. בנסיבות אלה, אין מנוס לדעתו מפסילת בית המשפט מלדון בעניינו.

5.

המשיבה 2 הודיעה כי תכבד כל החלטה שיקבל בית המשפט וציינה כי אף נציג מטעמה

לא נכח בישיבה המדוברת. ואולם היא סבורה כי יש לדחות את הערעור משלא הוכח קיומו של חשש אובייקטיבי של ממש למשוא פנים בניהול ההליך. לדעתה, רשאי בית המשפט למתוח ביקורת על התנהלותו של בעל דין או בא כוחו כחלק מהותי מן היכולת לנהל את המשפט, לבצע עבודתו כראוי ולשמור על תקינותו של ההליך. במקרה דנן, רשאי היה בית המשפט להפנות את תשומת ליבו של צד לקשיים בתובענתו. ואף אם הסב את תשומת לב המערער לאפשרות כי יאלץ לעזוב את המשק ואף חיווה דעתו בקשר לאמינות מקצת העדים, אין לדעתה באמירות אלה כדי להוות עילה לפסילתו. לדבריה, יתכן כי יש בנקיטה בהליך הפסלות כדי לנסות להותיר את המערער תקופה נוספת במשק.

6.

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו ובתגובת המשיבה 2 סבורה אני כי דין הערעור להידחות. יש לראות את הערות בית המשפט שהובאו לעיל בהקשרן במסגרת פרוטוקול הדיון ובעיתוי בו נאמרו. עיון בפרוטוקול ישיבת ההוכחות מעלה כי בית המשפט האזין לעדים שהובאו מטעם המערער ואף שמע את עדות המשיב 1, ורק לקראת סיום שלב ההוכחות, העלה את הצעותיו לסיום ההליך ואף רמז על האפשרות כי המערער ייאלץ לעזוב את המשק. בנסיבות אלו הערותיו של בית המשפט נועדו לנסות להביא את הצדדים להסכמות, בהתבסס על הערכה לכאורית של התיק בשלב בו הוא נמצא. אין בהערותיו אלו, כשלעצמן, משום עילת פסלות שכן הן אינן נחשבות כהכרעה לגוף ההליך (יגאל מרזל דיני פסלות שופט

179 (2006)). אך טבעי הוא כי לבית המשפט, בייחוד כמי שליווה את התיק זמן רב, תהיה עמדה מסוימת לגבי הדין הקיים ביחס למקרה שלפניו נוכח הראיות שכבר שמע, וכי הוא יביע את דעתו השיפוטית באשר לסוגיה המתעוררת בפניו. הלכה היא כי אין בעמדה משפטית, ככזו, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 6361/07 פלוני נ' פלוני

(לא פורסם, 8.8.2007)). אכן, ישנן התבטאויות של שופט אשר הן ראויות ויש שאינן ואפשר כי חלק מהערותיו של בית המשפט לא נוסחו בקפידה. ואולם, לא כל התבטאות בלתי ראויה או בלתי מוצלחת מקימה בהכרח עילת פסלות (יגאל מרזל, בעמודים 189-190). בנסיבות העניין, נחה דעתי כי בית המשפט טרם גיבש עמדה סופית ונחרצת בתביעה, וכי דעתו לא "ננעלה" בפני טענות המערער, כפי שאף הבהיר בהחלטתו בבקשת הפסלות (השווה: ע"א 7386/08 איילת איין בע"מ נ' מיקי חכם (לא פורסם, 26.10.2008)). אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש כי הצעותיו של בית המשפט והערותיו מצביעות על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004)).

הערעור נדחה.

נוכח אופיו של הסכסוך ובקשת המערער לפטור אותו מהפקדת עירבון שהתקבלה, אין צו להוצאות.