בג"ץ 3705/09 מנאל עלי דרדון נ. משרד הפנים

השופטת ע' ארבל :

1.

העותרת 1, אזרחית ישראל, והעותר 2, תושב האזור, הינם בני זוג ולהם שישה ילדים. בעתירה זו מבקשים הם כי המשיבים ידונו בבקשה שהגישו העותרים לאיחוד משפחות לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג – 2003 (להלן: הוראת השעה).

העותרים טוענים כי בסמוך לאחר שנישאו בשנת 1991, הם הגישו בקשה לאיחוד משפחות, אך זו נדחתה. בחודש ינואר 2009 הגישו בקשה נוספת לאיחוד משפחות, אך טרם התקבלה החלטה בבקשה זו, ומכאן העתירה. לדבריהם, העותר 2 שימש בעבר כסייען לכוחות הביטחון והם מציינים כי הינו בן למעלה מ- 35 שנה. לשיטתם, חל בעניינם סעיף 3ג להוראת השעה.

כן מבקשים העותרים כי יינתן צו ביניים לפיו יתאפשר לעותר 2 להיכנס לישראל עד שתתקבל החלטה בבקשתם לאיחוד משפחות. לטענתם, באזור נשקפת סכנה לחייו של העותר 2 בשל כך שסייע בעבר לכוחות הביטחון. העותר 2 מוסיף כי בשל האיומים על חייו פנה לוועדת המאוימים, אך חרף הבטחות שניתנו לו כי החלטה תינתן, לא נעשה הדבר עד כה.

2.

המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות משבקשתם של העותרים לאיחוד משפחות נמצאת בטיפול.

לאחר שעיינו בטעמי המשיבים, מקובלת עלינו עמדתם. כפי שהבהירו המשיבים, העותרת 1 הגישה בינואר 2009 בקשה למתן רישיון ישיבה בישראל עבור העותר 2 במסגרת בקשה לאיחוד משפחות בהתאם לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 ולסעיף 3 להוראת השעה. אין מדובר אפוא בבקשה לפי סעיפים 3א1 או 3ג להוראת השעה. בקשה זו עודנה מטופלת, ומשכך הרי שהסעד המבוקש על-ידי העותרים התמלא. עוד מקובל עלינו כי גם אם סבורים העותרים כי הטיפול בבקשתם מתמשך יתר על המידה, באפשרותם לפנות בעתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים (פריט 12 לתוספת לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס – 2000). דין העתירה להידחות אפוא על הסף.

3.

נוכח התוצאה אליה הגענו מתייתר ממילא הצורך לדון בבקשה לצו ביניים. יחד עם זאת נציין, כי לא זו בלבד שצו הביניים המבוקש הוא בבחינת שינויו של המצב הקיים, אלא שצו זה אינו נוגע לסעד העיקרי המבוקש בעתירה והוא מתבקש עד להכרעה בעתירה נוכח הסכנה הנשקפת לעותר 2 לטענתו, אם ימשיך לשהות באזור. כפי שעדכנו המשיבים, עניינו של העותר 2 אמור לעלות לדיון בפני ועדת המאוימים, ואולם באפשרותו של העותר 2 לבקש מקצין המאוימים במת"ק הרלוונטי סעד ביניים עד לקבלת החלטתה הסופית של הוועדה, וככל שתוגש בקשה שכזו היא תיבחן ותטופל כמקובל. טוב יעשו גם המשיבים אם יקדמו הטיפול בבקשתו של העותר 2 בפני ועדת המאוימים, ככל שעניינו טרם נדון בפניה בפרק הזמן שחלף.

העתירה נדחית.