פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
372/15
לפני:
כבוד הנשיאה א' חיות
כבוד השופט מ' מזוז
כבוד השופט ע' גרוסקופף
העותרים:
1. מאג'ד קוקא
2. משה מיכאלי
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. משרד הפנים – הועדה הציבורית
לבחינת בקשות מטעמים הומניטריים
תגובה מטעם העותרים מיום 15.6.2020
בשם העותרים:
עו"ד סבינה שמולביץ
החלטה
1.
ביום 18.12.2018 ניתן תוקף של פסק דין להסכמה בין הצדדים לעתירה בנוסח הבא:
"א. העותרים יגישו בקשה חדשה לוועדה המקצועית המייעצת לפי סעיף 3א1 לחוק הוראת השעה, תשס"ג-2003 (להלן: הוועדה המייעצת) בתוך 30 יום.
ב.הוועדה המייעצת תבחן את עניינם של העותרים פעם נוספת, ובכלל זה תבחן את הבקשה בשים לב לנסיבותיו של העותר 1, לרבות העובדה כי הוא עתיד להגיע לגיל 35 בחודש ינואר 2019.
ג.החלטה סופית בעניינו של העותר 1 תינתן עד סוף מרץ 2019, בכפוף לשיתוף פעולה מצד העותר 1 לדרישות להמצאת מסמכים וקיום ראיון, ככל שאלו ידרשו. יצוין, כי ככל שמועד מתן ההחלטה יתעכב בשל דרישה להמציא מסמכים נוספים עדכניים שלא נבעו מעיכוב מצד העותר 1 בהמצאתם, תינתן ההחלטה הסופית עד 30 יום ממילוי דרישות המשיב."
כמו כן, בהסכמת הצדדים, הוארך הצו הארעי אשר ניתן על ידי בית המשפט ביום 16.1.2015 האוסר על הרחקת העותר מישראל עד 30 יום לאחר ההחלטה בבקשת העותרים.
2.
ביום 25.6.2019, הגישו העותרים "בקשה לקיום פסק דין ולמתן סעד זמני" לפי פקודת בזיון בית משפט ובה טענו כי בחלוף שלושה חודשים מהמועד שנקבע בפסק הדין לא התקבלה כל החלטה בעניינם, אף שהם הגישו בקשה חדשה לוועדה המייעצת. משכך התבקש בית המשפט על ידי העותרים להורות למשיבים לקיים את פסק הדין וכן להעניק לעותר 1 אשרת עבודה זמנית עד למתן ההחלטה הסופית על ידי המשיבים. בתגובתם עדכנו המשיבים כי בקשה חדשה מטעם העותרים אכן נקלטה ביום 28.1.2019, אולם הוועדה המייעצת החליטה שלשם גיבוש המלצתה יש צורך בקיום ראיון עם העותרים ומכאן העיכוב בהחלטת הוועדה.
בהמשך לכך, הראיון עם העותרים התקיים ביום 21.8.2019 ועל פי בקשתם נערך להם ראיון נוסף ביום 24.10.2019. ביום 9.2.2020 עדכנו המשיבים כי הוועדה המייעצת הגיעה למסקנה עקרונית בדבר המלצתה, אולם המלצה זו כפופה לבחינת קיומה של מניעה ביטחונית או פלילית. ביום 10.5.2020 הגישו העותרים בקשה נוספת לקיום פסק הדין ולמתן סעד זמני, הזהה בעיקרה לבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט מיום 25.6.2019, וזאת נוכח העיכוב המתמשך בהחלטת המשיבים. לבסוף, ביום 24.5.2020 עודכנו העותרים כי שר הפנים החליט לקבל את המלצת הוועדה המייעצת ולאשר לעותר 1 היתר שהייה זמני (להלן: היתר מת"ק ) בישראל לתקופה של שישה חודשים מטעם הומניטרי מיוחד לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. במכתב שנשלח לעותרים הובהר כי לאור סתירות שהתגלו בראיונות שנערכו עמם התקשתה הוועדה המייעצת להגיע למסקנה חד משמעית ובשל מורכבות עניינו של העותר 1 הוחלט להעניק לו היתר שהייה זמני לתקופה של שישה חודשים שלאחריה ייבחן עניינם של העותרים לצורך קבלת המלצה מחודשת.
3.
המשיבים טוענים כי בנסיבות אלה מתייתרת ההכרעה בבקשות העותרים לקיום פסק הדין ולמתן סעד זמני, ואילו העותרים סבורים כי ההחלטה שניתנה איננה החלטה סופית ובכך נמשכת הפרת פסק הדין.
4.
עיינו בטענות הצדדים ובפסק הדין ואיננו סבורים כי המקרה שבפנינו נמנה עם אותם מקרים מיוחדים שבהם יש להיזקק להליך בזיון מכוחו של פסק דין מוסכם (ראו והשוו בג"ץ 4299/13
ברקוביץ נ' שר האוצר , פסקאות 9-8 ( 18.11.2014 ); בג"ץ 8299/12 נטוביץ' נ' משרד הפנים – מנהל האוכלוסין , פסקה 5 (12.2.2020)). כאמור, הבקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים, אשר עמדה במוקד העתירה, אושרה בשלב זה על ידי שר הפנים – אף אם לתקופה מוגבלת – ומשכך מתייתר הליך ביזיון בית משפט. כאמור בהודעה מיום 24.5.2020 שבה עודכנו העותרים על החלטת שר הפנים, שמורה לעותרים הזכות לעתור כנגד ההחלטה שהתקבלה בעניינם, בהתאם להוראות הדין. כמו כן, ובשים לב לנסיבות העניין, מצופה מן המשיבים כי ככל שיחול עיכוב במתן ההחלטה הנוספת בעניין העותרים, יפעלו המשיבים להארכת היתר המת"ק שניתן לעותר 1 עד למתן אותה החלטה.
הבקשות נדחות, אפוא. אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, א' בתמוז התש"ף (23.6.2020).
ה נ ש י א ה
ש ו פ ט
ש ו פ ט