בג"ץ 3750/01 ראובן גרוס נ. אהרון קידר

של הבורר המורה על עיכוב ביצוע פסק הבוררות. בנוסף, עתר המערער למתן סעד הצהרתי לפיו אין הבורר מוסמך לדון בתביעה חדשה (להלן: התביעה השניה) שהגיש המשיב נגדו לאחר מתן פסק הבוררות, בין משום שפסק הבוררות מקים מעשה בית דין באותו נושא, ובין משום שהחוזה בין הצדדים בוטל בפסק הבוררות, ולפיכך, כך טען המערער, אין עוד הסכם בוררות בין הצדדים ולא ניתן לכפות עליו הליכי בוררות.

בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ה' גרסטל) דחה את בקשת המשיב לביטול פסק הבורר. אשר לתביעתו של המערער - בית המשפט קיבל את הטענה בדבר חוסר סמכותו של הבורר ליתן סעד של עיכוב ביצוע לאחר תום הבוררות, אולם דחה את שאר טענות המערער, בקובעו כי הבורר היה מוסמך לדון בתביעה השניה שהוגשה מטעם המשיב.

2.המערער ערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון. המשיב, מצדו, הגיש בקשה למחיקת הערעור על הסף, מן הטעם שמדובר בערעור על החלטה לפי חוק הבוררות, ולפיכך, בהתאם לסעיף 38 לחוק הבוררות, התשכ"ח1968- (להלן: חוק הבוררות) טעון הוא קבלת רשות ערעור.

כב' הרשמת (ח' מאק-קלמנוביץ) קיבלה את הבקשה, בקובעה כי פסק הדין הכריע בשאלת תחולתו של חוק הבוררות על הסכסוך הנוסף בין הצדדים, ולפיכך יש לראות בו החלטה לפי חוק הבוררות. לאור האמור, הורתה הרשמת על דחיית בקשת רשות הערעור. מכאן הערעור שלפנינו.

3.המערער טוען כי עילות התביעה נשוא הערעור - הטענה לפיה פסק הבוררות יצר מעשה בית דין המונע הגשת תביעה חדשה, והטענה לפיה פסק הבוררות ביטל את ההסכם בין הצדדים ובכך ביטל את הסכם הבוררות ביניהם - אינן עילות "לפי חוק הבוררות", אלא מדובר בעילות השאובות מן ההלכה הפסוקה בדבר מעשה בית דין ומדיני החוזים הכלליים. זאת ועוד. לשיטתו של המערער, רק החלטות הניתנות על ידי בית המשפט במהלך הבוררות הן החלטות "לפי חוק הבוררות", זאת להבדיל מהחלטות שניתנות לאחר סיומם הרשמי של הליכי הבוררות. לאור האמור, סבור המערער כי במקרה דנן רשאי היה לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בזכות.

המשיב סומך ידיו על פסק דינה של הרשמת. הוא טוען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי עוסק באופן ברור בענייני הבוררות שבין הצדדים, ולפיכך לא יכול להיות ספק כי מדובר בהחלטה לפי חוק הבוררות, המחייבת נטילת רשות ערעור.

4.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל. התשובה לשאלה אם פסק דינו של בית המשפט המחוזי נחשב "החלטה של בית המשפט לפי חוק זה", כאמור בסעיף 38 לחוק הבוררות, אינה ברורה מאליה (ראו: ע"א 4657/90 רפאלי נ' רפאלי , פ"ד מה(1) 868; רע"א 3326/98 בראונר נ' קטלינה קפיטל קורפוריישיין (טרם פורסם), פסקה 4 להחלטה). מכל מקום, בוודאי שאינה מצדיקה דחייתו של הערעור על הסף, ומן הראוי שתוכרע על ידי ההרכב שידון בערעור.

התוצאה היא שהערעור מתקבל, החלטת כבוד הרשמת תבוטל וטענות הצדדים, לרבות טענות הסף, תשמענה בפני ההרכב שידון בערעור.