פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
3875/07
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט ע' פוגלמן
העותרים:
1. טוני ח'ליל חדאד
2. מיכאיל מוקלד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרים:
עו"ד א' פלאח
בשם המשיבה:
עו"ד א' ליכט
פסק דין
1.
העותרים הינם קצינים לשעבר בצבא דרום
לבנון (להלן:
צד"ל
). כיום הינם
אזרחי ישראל. בעתירה שבפנינו מבקשים הם לבטל את ההבחנה בינם לבין קציני צד"ל
בכירים לשעבר המטופלים על-ידי המינהלה הביטחונית לסיוע (להלן:
המינהלה
), באופן שגם הם יקבלו סיוע מאת המינהלה,
ולא מן המשרד לקליטת עליה.
ברקע הדברים ניצבת החלטת ממשלה מס' 720 מיום 16.9.01 לפיה
הוסדר מעמדם של אנשי צד"ל בישראל. בין היתר נקבע בהחלטה זו כי המינהלה – שמאז
נסיגת צה"ל מדרום לבנון ועד לקבלת ההחלטה נשאה באחריות לטיפול באנשי צד"ל
שהגיעו לישראל לאחר הנסיגה – לא תישא עוד באחריות לטיפול בעניינם. יחד עם זאת,
נקבע בהחלטה זו כי המינהלה "...תוסיף ותישא באחריות לטיפול באוכלוסיה מיוחדת,
שעמדה בקשרים מיוחדים עם זרועות הביטחון, ואשר תוגדר ותיקבע על ידה, ובכלל זה
קציני צד"ל בכירים...". הקריטריונים שנקבעו בהקשר זה, כפי שנמסר לנו,
הינם חסויים, אולם בהתאם להם המינהלה מטפלת גם בקציני צד"ל מרמת מפקד פלוגה
ומעלה, שהומלצו על-ידי היחידה בצה"ל שעמדה בקשר עם צד"ל.
כמפורט בעתירה, העותר 1 שירת כקצין בדרגת סגן בצד"ל
מאז חודש יולי 1984 ועד לנסיגת כוחות צה"ל מדרום לבנון בחודש מאי 2000.
בתפקידו האחרון שימש לטענתו כקצין מודיעין במתקן האימונים של צד"ל. עותר 2
שירת כקצין בדרגת סרן בצד"ל מאז חודש מרץ 1976 ועד ליום 1.11.99. בתפקידו
האחרון שימש לדבריו כקצין בכיר במפקדת הסיוע הארטילרי של צד"ל. דומה כי אין
מחלוקת בין הצדדים כי העותרים אינם עונים על הקריטריונים לזכאות לטיפול על-ידי
המנהלה.
2.
העותרים טוענים כי
בדומה
ליתר הקצינים ששירתו עימם ביחידה בה מילאו את תפקידם האחרון, גם הם צריכים להיות
מטופלים על-ידי המנהלה. לדידם, לא קיים טעם שיצדיק ההבחנה בינם לבין חבריהם
ליחידות בהן שירתו. העותרים מוסיפים וטוענים כי הקריטריונים מקפחים, שרירותיים
וגורמים אי-שוויון בולט בין קצינים וחיילים ששירתו באותו צבא.
3.
המשיב, בתגובה ובתגובה משלימה שהגיש,
פירט את הסיוע שניתן לכלל אנשי צד"ל ואת השתלשלות העניינים באשר להסדרת
הטיפול בהם. עמדתו היתה כי העותרים – שאינם טוענים כי שירתו בדרגת מפקד פלוגה
ומעלה בעת נסיגת צה"ל מדרום לבנון - אינם עומדים בתנאי הזכאות לשיקום על-ידי
המנהלה. עוד נטען כי בניגוד לדברי העותרים, לא כל הקצינים ששירתו עימם ביחידותיהם
בצד"ל מטופלים על-ידי המנהלה. המשיב הוסיף, בהתייחס לעותר 2, כי הוא אמנם
שירת בתפקיד המקביל לתפקיד מ"פ, אולם השתחרר מן השירות בצד"ל בחודש
אוקטובר 1999, עובר לנסיגת צה"ל מדרום לבנון והיגר לקנדה. לישראל הגיע בשנת
2001, זמן רב לאחר הנסיגה. בהתאם להחלטת הממשלה מס' 720, ככלל, אין באים בגדר
הזכאים לשיקום בישראל מי ששהו בחו"ל לאחר הנסיגה והגיעו לישראל רק לאחר מכן,
למעט מקרים חריגים. לפיכך נקבע תחילה כי העותר 2 אינו זכאי לשיקום, אך בעקבות מספר
פניות ודיונים בעניינו, הוחלט לאשר מטעמים הומניטריים את שיקומו בישראל, אך אין
ללמוד מכך על העברת הטיפול בעניינו למנהלה.
4.
ביום 21.2.08 קיימנו דיון בעתירה. מאחר
שאותה עת היו תלויות ועומדות בפני בית משפט זה עתירות בגדרן נתקפה ההבחנה שעושים
הקריטריונים בין זכאים לשיקום על-ידי המנהלה לבין מי שאינם זכאים לו ויטופלו
על-ידי המשרד לקליטת עליה (בג"ץ 10513/05
סעיד נ' ממשלת ישראל
(לא פורסם, 28.1.09) (להלן:
עניין סעיד
)), הסכימו הצדדים, בהמלצת בית המשפט,
לדחות הדיון בעתירה עד למתן פסק הדין בעניין סעיד, שאז, ולאחר קבלת הודעות עדכון
מעם הצדדים, יוחלט על המשך הטיפול בעתירה. כן הוסכם כי בא כוח העותרים יפנה
טיעוניו בעניין יישום הקריטריונים על עניינם של העותרים אל בא כוח המשיב, אשר
יעבירם לגורם המוסמך אצל המשיב.
5.
פסק הדין בעניין סעיד, ניתן כאמור ביום
28.1.09. בפסק הדין צוין כי המדינה, במסגרת מגבלות התקציב, הכירה בחובה לסייע לכל
יוצאי צד"ל, בכל הדרגים, אולם ראתה ליצור הבחנה בין הבכירים שביוצאי
צד"ל לאחרים, על בסיס נתונים דוגמת סוג השירות, מועד השירות, טיב הסיוע
והקשרים, לרבות קשרים מודיעיניים. נקבע כי החלטה
זו אינה מפלה ואף בשיקולים שעמדו בבסיסה לא נמצא פסול, ולפיכך נדחתה העתירה.
6.
שתי הודעות עדכון התקבלו לאחר מתן פסק הדין בעניין סעיד. האחת, מעם העותרים הוגשה ביום 26.2.09 ובה הודע כי למרות תשובת בא כוח המשיבה ולפיה העותר 1 עומד בקריטריונים שסוכמו לבחינת ועדת החריגים, לא חלה כל התקדמות בעניינו, בעוד העותר 2 עודו עומד על טענותיו.
הודעת העדכון השניה הוגשה ביום 22.3.09 על-ידי המשיב, אשר מסר כי ביום כי בטרם ניתן פסק הדין בעניין סעיד ולאחריו, נבחן עניינם של העותרים פעם נוספת. בעקבות הבדיקה הוחלט להביא את עניינו של העותר 2 בפני ועדת חריגים אשר תוקם בקרוב. אשר לעניינו של העותר 1, לאחר בחינה חוזרת החליט לעמוד על ההחלטה שלא להעבירו לטיפול המנהלה כיוון שאינו עומד בקריטריונים שאושרו בעניין סעיד. המשיב מדגיש כי בניגוד לטענת העותר 1, במנהלה מטופלים רק מדריכים ששרתו בתפקיד מפקדי פלוגה ומעלה במתקן האימונים בו שירת, או בתפקידים מקבילים למפקדי פלוגה, ולכן אין בסיס לטענת ההפליה שהעלה.
7.
הטענות שהעלו העותרים באשר להפליה הטבועה בעצם ההבחנה בין אותם בכירים מבין יוצאי צד"ל לבין כלל יוצאי צד"ל, נבחנו ונדחו זה מכבר בעניין סעיד ואין לנו עוד צורך לשוב ולהידרש אליהן. הכרעה מתמקדת אפוא בעניינו הפרטני של כל אחד מן העותרים.
העותר 1 לא שירת – על-פי גרסתו שלו – בתפקיד מפקד פלוגה, או בתפקיד מקביל לו או מעלה מכך. דומה כי אף הוא אינו חולק על כי אינו עומד בקריטריונים לזכאות לשיקום על-ידי המינהלה. המשיב הבהיר כי אותם קצינים ששירתו עמו ביחידה אליה השתייך עובר לנסיגת צה"ל מדרום לבנון, ואשר מטופלים על-ידי המנהלה, הם קצינים אשר עונים על הקריטריונים. טרונייתו של העותר 1 מובנת, ואולם איננו רואים בסיס להתערבותנו משאין העותר 1 עומד בקריטריונים שנקבעו.
אשר לעותר 2, מקובלת עלינו עמדת המשיב ולפיה משהוחלט להביא את עניינו בפני ועדת חריגים אשר תוקם בקרוב, מוצה עניינו ודין העתירה שהגיש להידחות. אמנם, בהודעה שהגיש בא כוחו של העותר 2, עובר להגשת הודעת העדכון של המשיב, הוא ציין כי בפועל לא חלה כל התקדמות בעניינו. ברם, אך כפי שציין המשיב בהודעתו, ועדת החריגים עתידה לקום בקרוב.
סוף דבר, העתירה נדחית.
בנסיבות העניין לא נעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ב בסיון תשס"ט
(14.6.09).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט