בג"ץ 3889/11 נסים זיו נ. מינהלת המעברים משרד הבטחון

לבקשת העותר, העתירה נמחקת. האגרה תושב בניכוי הסכום הנקוב בפרט 33 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007.

אשר להוצאות, הכלל הוא כי במקום שבו נמחק הליך על ידי מגישו בטרם התברר והוכרע לגופו, יישא מגיש ההליך בהוצאות שנגרמו לצד שכנגד (ראו בג"ץ 5319/09 עבדאלקאדר נ' שר הפנים (לא פורסם, 29.9.2009)). אכן, בעל דין המגיש הליך צריך להניח שיריבו יישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו. כאשר הצד שכנגד מגיש תגובה ולאחר מכן מבקש העותר למחוק את עתירתו, בלי שזו נתבררה לגוף העניין ובלי שקיבל את הסעד המבוקש, קמה הנחה בדבר היות העתירה בלתי-מוצדקת (ראו למשל בג"ץ 1710/08 ליסיצה ייבגני נ' משרד הפנים (לא פורסם, 7.1.2010)). עם זאת לא מדובר בהנחה חלוטה וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו (ראו בג"ץ 7944/04 לוכסמבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.1.2005)).

בענייננו, לאור הכללים המנויים לעיל, ולאחר שעיינתי בכלל המסמכים שבתיק, באתי למסקנה כי יש מקום לפסיקת הוצאות לחובת העותר, זאת משביקש למחוק את עתירתו לאחר שהמדינה נדרשה להגיש תגובה מפורטת (הכוללת טענות-סף וטענות לגוף העניין). העותר ישלם אפוא למשיבים סכום של 2,000 ₪, בגין הוצאותיהם בהליך זה. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום החלטתי-זו ועד התשלום בפועל.