בג"ץ 39/08 פלוני נ. פלוני

השופטת א' פרוקצ'יה:

לפנינו עתירה למתן סעד שתכליתו להורות לעירית בית שאן ונושאי תפקידים בה להימנע מלהפעיל סנקציות גבייה מנהליות כנגד העותר, תושב העיר, בגין חובות ארנונה, וליתן טעם מדוע הפרו הבטחה שלטונית בעקבות הסדר שהושג על פי הטענה בין הצדדים בענין ארנונה.

1.

העותר הינו תושב בית שאן,

אשר היה בשלהי שנות ה-90' הבעלים והמנהל של מספר חנויות מכולת בעיר. לדבריו, בתחילת שנות ה-2000', נכנס להליכי פשיטת רגל ומכר את עסקיו. לאחר מכירת העסק, שונה שמו של העסק מ"רשת ליבוביץ' בע"מ" ל-"ע.י.א.ר בע"מ". העותר עדיין מעורב בעסקים אלו, אולם, לדבריו, מעורבותו מצטמצמת לפעולות שליחות פשוטות.

2.

כעולה מן העתירה, לעותר חובות כספיים רבים כלפי העירייה. חובות אלו כוללים חיובי ארנונה ומים, וככל שעולה מן העתירה והמסמכים שצורפו לה, הם קשורים הן לביתו של העותר והן לעסקים שהיו ברשותו. לדברי העותר, הוא פנה אל העירייה מספר פעמים בבקשות שונות לעניין חיוביו במס, ובין היתר ביקש כי תוכר נכותו לצורך קבלת פטור מתשלום ארנונה. לדבריו, לפניות אלה לא קיבל מענה.

3.

לטענת העותר, ביום 2.7.07 עסקיו נותקו מזרם המים, ובסמוך לכך, נותק גם ביתו מזרם המים. בעקבות כך, פנה העותר אל העירייה וביקש להסדיר את חובותיו. ביום ה-5.7.08 לטענתו, הסדירו הצדדים חלק מן המחלוקות הכספיות, ובסמוך לכך חוּדש זרם המים אל בתי העסק, אולם לא לבית העותר. העותר פנה מספר פעמים בעניין זה אל העירייה, בבקשה שיחודש חיבור הבית לזרם המים, אולם בקשותיו העלו חרס.

4.

לטענת העותר, חרף קיומה של סמכות מקבילה לבית הדין לעניינים מינהליים בנושא העתירה, חשיבות הענין העקרוני הכרוך בה, מצדיק בירור בבית משפט זה. לגופו של עניין, מעלה העותר טענות שונות לגבי החיובים המוטלים עליו בידי העיריה. לדבריו, העירייה מתנכלת לו, ומחייבת אותו בגין חשבונות עבור נכסים שאינם ברשותו כלל, ושממילא מנותקים בחלקם מצינורות המים. לאחר שהסדיר בלחץ העירייה את חיוביו, המשיכה העירייה לדרוש ממנה תשלום חובות, וזאת בניגוד למה שהוא מכנה "הבטחה שלטונית מפורשת" לפיה ההסדר בין הצדדים הינו ממצה, וכולל לא רק חובות עיסקיים אלא גם פרטיים. לטענתו, ניתוק המים מביתו הוא בלתי מידתי, עלול לפגוע בתברואה, ויוצר קושי מיוחד לו ולאשתו בשל קשיים פיזיים ותיפקודיים מהם הם סובלים.

העותר מעלה עוד טענות שונות כנגד החיובים שהעיריה הטילה עליו.

5.

העירייה טוענת מנגד, כי נושא העתירה מצוי בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים, אשר לו הסמכות לדון בעניינים כגון דא. כמו כן, העותר בא לבית משפט זה בידיים לא נקיות, תוך שהסתיר מבית המשפט עובדות מהותיות. העותר לא הבהיר בעתירתו כי הוא מצוי בהליכי פשיטת רגל, ומונה מנהל מיוחד לניהול נכסיו. לאור זאת, פנייתו לבית המשפט עשויה לעלות לקופת הכינוס שלו ממון רב, ונדרש אישור המנהל המיוחד ובית המשפט של פשיטת רגל להגשת ההליך. לעמדת העירייה, ניתוק העותר מזרם המים הינו אקט סביר, באשר הוא חייב לעירייה סכום של כ-800 ₪. העירייה מדגישה כי חוב זה נוגע אך ורק לחובותיו הפרטיים, ולא העיסקיים, ועל-כן, ניתוקו מזרם המים בביתו מוצדק בעיניה.

הכרעה

6.

דינה של העתירה להדחות על הסף, בשל קיומו של סעד חלופי. סעיף 5 ל חוק בתי משפט לעניינים מנהליים תש"ס-2000 קובע כי:

7.

בית משפט לענינים מינהליים ידון באלה –

(1)

עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מינהלית);

ובתוספת הראשונה נקבעו, בין היתר, העניינים הבאים:

1.

ארנונות -

עניני ארנונה לפי כל דין, למעט החלטות שר הפנים, שר האוצר או שניהם יחד.

.....

8.

רשויות מקומיות –

(א)

החלטה של רשות מקומית או של נושא משרה או תפקיד בה, למעט החלטה הטעונה אישור שר הפנים; לענין זה – "אישור" – בכל דרך ולרבות החלטה שלא לאשר.

סמכות בית המשפט לעניינים מינהליים משתרעת, אפוא, על המחלוקת העולה בעתירה זו, בשני ראשים כאחד – ענייני ארנונה, והחלטה של רשות מקומית או נושא משרה או תפקיד בה. משכך, אין מקום כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, ייזקק לעתירה (בג"צ 951/08 ויקטור צמח נ' שר הפנים (טרם פורסם, 20.2.08); ע"א 9379/03 מיכאל צ'רני נ' מדינת ישראל 6.12.06). ניסיונו של העותר לשוות לעתירתו אופי עקרוני כללי ובכך להצדיק, כביכול, את היזקקות בג"צ לעתירה, אינו יכול להתקבל.

יש להעיר עוד, כי לאור הליכי פשיטת הרגל בהם מצוי העותר, אין להוציא מכלל אפשרות כי הוא זקוק לאישור בית המשפט לפשיטת רגל בטרם יגיש את עתירתו המינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים. מכל מקום, מקומה של העתירה אינו בבית משפט זה.

למותר לומר, כי אין מקום להביע עמדה לכאן או לכאן באשר למהותה של המחלוקת לגופה, וענין זה יושאר להסדר מוסכם בין הצדדים, או להכרעה שיפוטית בפני הערכאה המוסמכת, בכפוף לתנאים שקיומם נדרש בשים לב להליכי פשיטת הרגל.

העתירה נדחית על הסף.