בג"ץ 3913/19העמותה לצייד חוקי וסיוע לחקלאות סביבה נ. רשות הטבע והגנים ה

השופט מ' מזוז:

1.

עניינה של העתירה בסעדים שונים שמבקשת העותרת, שתכליתם הכללית היא, כדבריה, לאפשר צייד של חיות בר " בכל מקום, בכל אמצעי נשק, בכל השנה, ללא הגבלות " (פסקה 35.3 לעתירה). העתירה מנוסחת באופן כוללני ולא ברור, כאשר חלק מהסעדים המבוקשים סותרים זה את זה.

מכל מקום, בעיקרם של דברים מוקד העתירה בקיומם ופעילותם של "מפעלים ראויים", לפי סעיף 10 ל חוק כלי היריה, התש"ט-1949 (להלן: חוק כלי היריה ) בתחום הצייד, ובמדיניות המשיבה 1, רשות הטבע והגנים (להלן: הרשות ) בהפעלת סמכויותיה לפי החוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955 (להלן: החוק להגנת חיית הבר ) והתקנות מכוחו. לצד זאת מבקשת העותרת חשיפת רשימת כל מחזיקי רישיון צייד ואמתי קיבל כל אחד מהם את רישיונו.

2.

בתגובה לעתירה הוגשו תגובות מפורטות מטעם הרשות (משיבים 2-1) ומטעם המשרד להגנת הסביבה (משיב 3), בהן נפרסה באריכות ובפירוט התשתית הנורמטיבית והעובדתית הרלבנטית בסוגיה של צייד חיות בר בישראל, על כל היבטיה, ובאשר למדיניות הנוהגת בתחום זה וטעמיה. לצד הצגת הרקע העובדתי והנורמטיבי כאמור, נטען מטעם המשיבים כי יש לדחות את העתירה על הסף מטעמי סף שונים, וכן כי יש לדחותה לגופה בהעדר עילה להתערבות בית משפט זה.

3.

לאחר עיון בעתירה ובתגובות המשיבים, ובחומר שצורף להן, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף , מהטעמים עליהם אעמוד בתמצית להלן, ולפיכך לא ראיתי צורך לפרט את הרקע הנורמטיבי והעובדתי שנפרס כאמור בהרחבה בידי המשיבים.

4.

בכל הנוגע לטענות העותרת באשר ל " מפעל ראוי " לפי סעיף 10 ל חוק כלי היריה, על כל הכרוך בכך - דין העתירה להידחות על הסף בשל אי-צירוף משיבים ראויים. העותרת לא צרפה כמשיבים לעתירה את המשרד לביטחון הפנים, ואת הרשות המוסמכת לענין הנדון לפי סעיף 11(2) לחוק כלי היריה (" פקיד רישוי על פי המלצת קצין משטרה בכיר "), המופקדים על רישוי כלי יריה ל"מפעל ראוי". יצוין כי בהחלטתי מיום 11.6.2019, בה נתבקשה תגובת המשיבים לעתירה, התייחסתי לשאלת "המשיבים הנכונים לעתירה", והמשיבים בתגובותיהם אכן התייחסו לחסר זה, אך למרות זאת העותרת לא תיקנה את המעוות. בנסיבות אלה אין מנוס מדחיית העתירה על הסף לענין זה.

" כלל הוא בבית-משפט זה שחובה על העותר לצרף כמשיבים לעתירה את כל

הנוגעים בדבר. הנוגעים בדבר נחלקים לשני סוגים. ראשית, יש לצרף כמשיבים את הגופים והאנשים שנגדם מתבקש הסעד. על-פי רוב אלה הן רשויות מינהליות שפגעו בעותר במעשה או במחדל, ובית המשפט מתבקש לצוות עליהן לעשות מעשה, או להימנע מעשות מעשה, או להצהיר על בטלות החלטותיהן. שנית, יש לצרף כמשיבים גם גופים ואנשים אחרים, שאף כי בית המשפט אינו מתבקש לצוות עליהם דבר, הם עלולים להיפגע באופן ממשי מצו שייצא, אם ייצא, מאת בית המשפט. אלה הם בדרך כלל גופים ואנשים פרטיים" ( בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים , פ"ד מח(4) 403, 415 (1994) ).

5.

אשר לראשי העתירה שעניינם ב מדיניות

הרשות בהפעלת סמכויותיה לפי החוק להגנת חיית הבר והתקנות מכוחו, ובקשת העותרת לחשיפת רשימת כל מחזיקי רישיון צייד – דין העתירה להידחות בשל קיומו של סעד חלופי .

בהתאם לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, " החלטה של רשות לפי החוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955 " מסורה לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים (פרט 23(14) לתוספת הראשונה לחוק זה). הוא הדין בבקשה לחשיפת מידע על רישיונות צייד. המבקש לקבל מידע המצוי בידי הרשות עליו לפעול בהתאם להוראות חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 , ותקיפת החלטה של רשות לענין זה מקומה בפני בית המשפט לעניינים מינהליים: סעיף 17(1) לחוק חופש המידע, ופרט 2 לתוספת לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים.

" סמכותו של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, היא סמכות שבשיקול דעת ... ככלל, 'על-פי שיקול-דעתנו זה... איננו דנים בעתירה כל עוד עומד לעותר סעד חלופי' (בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229, 240... בית משפט זה אינו נוהג לעשות שימוש בסמכותו כל עוד לא מיצה העותר סעד חלופי יעיל שעומד לו על פי דין " (בג"ץ 7190/05 לובל נ' ממשלת ישראל , פסקה 11 ( 18.1.2006) ).

6.

סוף דבר: העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות המשיבים 2-1 בסך 5,000 ₪, ובסכום דומה בהוצאות המשיב 3.