בג"ץ 3946-22 בג"ץ 3946-22

1.במוקד העתירה דנן, שהוגשה ביום 12.6.2022, בקשתו של העותר להורות למשיב 1, משרד הרווחה והשירותים החברתיים (להלן: המשיב), להתייצב וליתן טעם, מדוע לא יעביר את הטיפול בתיק בעניינו של העותר ומשפחתו מהמחלקה לשירותים חברתיים של המועצה האזורית מנשה, למחלקה לשירותים חברתיים במועצה האזורית עמק חפר שבמחוז מרכז (או לחילופין למועצה המקומית אליכין או למועצה האזורית לב השרון).

2.בתגובה מקדמית שהוגשה מטעם המשיב ביום 7.7.2022, צוין כי עוד לפני שהוגשה העתירה נערכה בחינה בקרב גורמי המשיב בדבר העברת תיקו של העותר למועצה אזורית אחרת, וכי לאחרונה החליטו גורמי המקצוע הרלוונטיים להעביר את עניינו של העותר למועצה האזורית עמק חפר. בנסיבות אלה, כך נטען, העתירה התייתרה.

3.בהמשך לכך, ולנוכח האמור בתגובת המשיב, הוחלט על מחיקת העתירה בפסק דין מיום 11.7.2022, בו נקבע כי העתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה עצמה.

4.לפניי בקשת העותר לפסיקת הוצאות לטובתו. בבקשה טוען העותר כי היה צידוק בהגשת העתירה, שכן הוא פנה פעמים רבות למשיב בסוגיה מושא העתירה ולא קיבל מענה עד שהגיש את העתירה דנן. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי הבחינה בדבר העברת תיקו של העותר למועצה אזורית אחרת החלה עוד טרם הוגשה העתירה דנן וללא קשר אליה.

5.לאחר העיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות להתקבל, כמפורט להלן.

6.בפסיקה נקבע כי בחינת בקשה של עותר לפסיקת הוצאות בעניין עתירה שנמחקה תיעשה, בין היתר, בשים לב לשאלה האם היה צידוק בהגשת העתירה מלכתחילה והאם הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד (ראו: בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח (4) 217 (1993); בג"ץ 88/19 חמאד נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 5 (9.5.2021)).

7.בענייננו, מעיון בנספחים שצורפו לעתירה עולה כי עוד ביום 2.8.2021 פנה העותר אל המשיב בבקשה להעברת התיק בעניינו למועצה אזורית אחרת בשל ניגוד עניינים נטען הנובע מעבודתה של גרושתו כעובדת סוציאלית בתחומי המועצה האזורית מנשה. במענה מטעם נציגת המשיב מיום 17.11.2021 נדחתה בקשת העותר, ונמסר לו כי נערכה בדיקה שממנה לא עולה חשש לניגוד עניינים בטיפול בתיקו. בהמשך לכך, חזר העותר ופנה אל המשיב ביום 10.12.2021 וביום 20.2.2022 במכתבים נוספים בנושא, וכן בדואר אלקטרוני ביום 27.4.2022 וביום 3.5.2022. נציגת המשיב השיבה לעותר בדואר אלקטרוני מיום 4.5.2022 כי מאז המענה שנמסר לו ביום 17.11.2021 לא התקבלה החלטה אחרת בעניין העברת הטיפול בתיקו למועצה אזורית אחרת.

8.בשלב זה, ובשים לב לכך שבקשתו נדחתה חרף פניותיו החוזרות ונשנות בנושא, הגיש העותר את העתירה דנן ביום 12.6.2022. כאמור, בתגובה המקדמית מטעם המשיב אשר הוגשה ביום 7.7.2022 נמסר כי לאחרונה הוחלט להעביר את הטיפול בתיקו של העותר למועצה אזורית עמק חפר "וזאת, בין היתר, בשל מקום מגורי העותר, ובשל נסיבות שעיקר עניינן בהקצאת המשאבים הנדרשת לטיפול בתיקו של העותר והעומס המוטל על מועצה זו". ואולם, על אף שבתגובת המשיב נטען כי בחינת בקשתו של העותר נערכה עוד טרם הגשת העתירה, לא הוסבר במסגרת התגובה המקדמית ואף לא במסגרת התשובה לבקשת העותר לפסיקת הוצאות, מדוע לאורך השנה האחרונה נדחו פניותיו של העותר פעם אחר פעם בנושא, והאם חל שינוי נסיבות אך בעת האחרונה בעניין העומס והקצאת המשאבים במועצות האזוריות הרלוונטיות שהוביל לבחינה נוספת של בקשתו לשינוי ההחלטה בעניינו. בהיעדר כל פירוט בנדון או אסמכתאות התומכות בטענת המשיב, ולאור הנסיבות המתוארות לעיל, קיים קושי בטענה שלפיה להגשת העתירה לא היה כל קשר לקבלת ההחלטה להעביר את תיקו של העותר למועצה אזורית אחרת, כפי בקשתו החוזרת והנשנית במכתביו הרבים של העותר בחודשים שקדמו להגשת העתירה.

9.אשר על כן, בקשת העותר לפסיקת הוצאות מתקבלת. המשיב יישא בהוצאות העותר בסך 2,000 ש"ח.