בג"ץ 4000/99 ניר זמיר נ. בוני התיכון הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ

ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ח' ינון) מיום 30/5/99, בה החליט בית המשפט שלא לפסול את עצמו מליישב בדין בעניינו של המערער.

1.המערער הגיש לבית משפט השלום תביעה כספית נגד המשיבה בגין הפרת הסכם. הצעת פשרה שהועלתה על בית משפט השלום במסגרת קדם משפט (כב' סגן נשיא י' שיצר) לא התקבלה על ידי הצדדים והתיק נקבע להוכחות ליום 30.5.99. עם תחילת הדיון במועד זה, ביקש בית המשפט (כב' השופטת ח' ינון) מבעלי הדין לעזוב את האולם, וזאת מתוך מטרה להציע לב"כ הצדדים הסדר פשרה. בית המשפט פתח את דבריו בתיאור נסיבות האירוע, כפי שאלה עולות מכתבי הטענות. במהלך הדברים הביע ב"כ המערער התנגדות לנאמר בשאלת קיומו של הסכם בין הצדדים. בעקבות כך חזר בו בית המשפט מהצעת ההסדר והורה על קיום דיון ההוכחות.

2.בשלב זה ביקש ב"כ המערער מבית המשפט לפסול את עצמו. טענתו של ב"כ המערער היתה כי בית המשפט הביע דעתו, הן במפורש והן מכללא, שהתובענה חסרת סיכוי וכי דבריו של בית המשפט התבססו על עובדות שאינן אמורות בתצהיר המערער. ב"כ המערער ציין כי לאור עמדת בית המשפט היה ברור לו כי מנוי וגמור עם בית המשפט להציע הצעת הסדר שתייתר את הדיון ותגרום לחסכון באגרה, וזאת לאור מסקנתו של בית המשפט כי בין הצדדים לא נכרת הסכם.

3.בית המשפט דחה את הבקשה לפסול את עצמו מליישב בדין בקבעו כי אין בהצעתו המקדמית לצדדים, אשר בטרם השמעתה התבקשה פסילתו, "משום חשש ממשי שאם ישמע התיק בישיבת הוכחות בהן תובאנה ראיות לצורך בירור מחלוקות עובדתיות, הרי שאלה לא תישמענה לגוף הענין בגלל משוא פנים" וכי "טענה כזו עלולה לכבול ידי בית המשפט בבואו להציע הסדרי פשרה בתיקים אשר בתי המשפט סבורים כי מן הראוי להעלותם".

4.על החלטה זו מונח בפני ערעור. לטענת המערער, בית משפט השלום כבר קבע עמדתו באופן נחרץ לגבי המסכת העובדתית ולגבי המסקנה המשפטית ולפיכך עליו לפסול עצמו מליישב בדין. את טענתו זו סומך המערער על האופן הנחרץ והפסקני בו תיאר בית המשפט את נסיבות האירוע ובכללן את אי כריתתו של הסכם בין הצדדים, וכן על התבטאות נטענת של בית המשפט, שלא נרשמה בפרוטוקול, לפיה אם טרם שילם המערער את האגרה נראה שניתן לחסכה, באם לא יידרש בית המשפט לקיום הדיון. המערער טוען עוד כי בית משפט השלום לא איפשר לבא כוחו להמשיך ולטעון את טענותיו בענין הפסלות ואף סרב לרשום את טענותיו בפרוטוקול הדיון. משכך בהחלטת בית המשפט השלום שלא לפסול את עצמו אין כל התייחסות לטענותיו אלה. המערער מוסיף כי מכיוון שהחלטת בית משפט השלום ניתנה בו ביום, אין היא כוללת התייחסות לבקשות המערער לפסילת שופט ולתיקון פרוטוקול שהוגשו לבית המשפט למחרת היום. המערער מדגיש כי טענת הפסלות לא כוונה להצעת הפשרה שבית המשפט התעתד להציע לצדדים אלא להשתלשלות הדברים עד אז, ובכללם להתבטאות הנטענת האמורה.

5.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, לא דבק כל דופי בהתנהגות השופטת שכן בדבריה, שהיוו הקדמה להצעת פשרה, לא היתה כל נקיטת עמדה סופית ונחרצת אלא הבעת דעה לכאורית בלבד. המשיבה מוסיפה כי לא היה בדברים כל רמז כי במידה ויכשלו מאמצי בית המשפט להביא לפשרה, לא יהיה בית המשפט פתוח לשמיעת ראיות וטיעונים אשר יהיה בהם כדי להוכיח את עמדת ב"כ המערער.

6.לאחר שעיינתי בחומר שבפני נחה דעתי כי דין הערעור להדחות. במקרה הנדון לא מצאתי כי דעתו של בית המשפט נעולה ואין הוא פתוח לשכנוע ולשינוי (ראו בג"צ 2184/94 גלברט נ' יו"ר ועדת החקירה , פ"ד מח(3) 573; ע"א 1497/99 שושני נ' בצלאל (לא פורסם)). דבריו של בית משפט השלום, נאמרו כרקע להסדר פשרה על סמך כתבי הטענות שהוגשו לו, וכאמור בהחלטתו של בית המשפט עצמו, אין בהם "משום חשש ממשי שאם ישמע התיק בישיבת הוכחות בהן תובאנה ראיות לצורך בירור מחלוקות עובדתיות, הרי שאלה לא תישמענה לגוף הענין בגלל משוא פנים". אכן, כאמור בתגובת המערער לתגובת המשיב, טרם הוצעה הצעת פשרה אלא היתה אך "הרצאת מסקנות" של בית המשפט טרם פשרה. כך או כך, הדברים שנאמרו לא מבססים גיבוש דעה נחרצת שיש בה חשש ממשי למשוא פנים שכן פתוחה דעתו של היושב בדין לשמוע ראיות בעניין. באשר להתבטאותו הנטענת של בית המשפט לפיה, אם טרם שילם המערער את האגרה נראה שניתן לחסכה, באם לא יידרש בית המשפט לקיום הדיון, הרי אף אם אכן התבטא בית המשפט כאמור, אין בהתבטאות כגון דא כדי לעורר חשש ממשי למשוא פנים (השוו ע"א 486/98 מפעלי ספרים לייצוא בע"מ נ' עמותת אורייתא (לא פורסם)). ביתר טענותיו של המערער לא מצאתי יסוד לפסילת השופט. כך, באשר לטענת המערער בדבר אי-רישום טענותיו בפרוטוקול הדיון, אכן ראוי היה כי אלה יזכו לביטוי בגוף הפרוטוקול, ובייחוד נכון הדבר מקום שהחלטת בית המשפט בבקשת הפסלות נסמכת על טיעונים בעל-פה ולא על בקשה כתובה. עם זאת, בנסיבות העניין ומשהועלו הטענות לפני, לא מצאתי בנטען בהן משום חשש ממשי למשוא פנים. לפיכך, דין הערעור להדחות.

הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיבה בסך 5000 ש"ח.