בג"ץ 4002/05 מישל משיעל נ. מדינת ישראל- משרד הפנים

השופט א' רובינשטיין:

א.עניינה של העתירה בבקשת העותרים לעכב את הרחקת העותרת 2 מישראל וליתן לה אזרחות, נוכח נישואיה לעותר 1.

ב.(1) על פי המתואר בתשובת המשיב נעצרה העותרת על ידי מינהלת ההגירה ביום 2.2.05 כשהיא נושאת תעודת זהות ישראלית על שם בריצ'נקו נטליה.

בשימוע שנערך לה ע"י ממונה ביקורת גבולות ביום 2.2.05 טענה כי היא גב' בריצ'נקו; כן טענה כי עלתה לארץ עם בעלה היהודי בשנת 2001 וכי דרכיהם נפרדו לפני כשלוש שנים.

(2) העותרת הועברה בו ביום לחקירת משטרה. בחקירה הראשונה המשיכה להכחיש כי זהותה בדויה ולטעון כי הגיעה לישראל עם בעלה היהודי, ובתחילה עבדה בזנות ולאחר מכן כקוסמטיקאית עצמאית.

(3) בחקירה נוספת באותו יום הודתה העותרת כי שמה האמיתי הוא אנה אוגורטסובה, וכי נכנסה לישראל במרמה לאחר ששילמה כסף באוקראינה לפלוני שהסדיר לה תיעוד מזויף ע"ש גב' בריצ'נקו.

(4) בשימוע נוסף בפני ממונה ביקורת הגבולות ביום 3.2.05, שבה והודתה העותרת כי השתמשה בתיעוד מזויף לשם קבלת מעמד בישראל. במועד זה העלתה העותרת גם את הטענה לפיה היא חיה בשלוש השנים האחרונות עם העותר, ומעוניינת להינשא לו לאחר שתתגרש מבעלה.

(5) כנגד העותרת הוצאו כדין צווי הרחקה ומשמורת ביום 3.2.05.

ג.(1) ביום 14.3.05 פנו העותרים בעתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, בה ביקשו לשנות מההחלטה להרחיק את העותרת מישראל, וליתן לה מעמד מכוח היותה ידועה בציבור כבת זוגו של העותר. ביום הדיון – 27.3.05 - הודיעה באת-כוח העותרים כי הם חוזרים בהם מן העתירה, וכי העותרת תצא מן הארץ, ובכוונת העותרים להינשא ולאחר מכן לפנות למשרד הפנים בבקשה לאשר לעותרת כניסה לארץ כאשתו של העותר. העתירה נדחתה בכפוף לכך שהעותרת תוכל "להסדיר את ענייניה ליציאה מסודרת מהארץ", כדברי בית המשפט, תוך לא יאוחר מ 30 יום.

בעקבות פניה אל המשיב הוסכם כי ינתן לעותרת פרק זמן נוסף לקבלת תעודת מעבר בשגרירות אוקראינה, עד ליום 9.5.05.

(2) ביום 18.4.05, תוך שלושים הימים שניתנו לשם הסדרת היציאה, נישאו העותרים; לאחר מכן הוגשה העתירה הנוכחית, ביום 21.4.05.

ד.טוען המשיב כי דין העתירה להידחות על הסף, שכן עניינם של העותרים נדון על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים ועתירתם נדחתה. לחילופין, טוען המשיב כי דין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבות בהחלטת המשיב להרחיק את העותרת מישראל, טרם בדיקת בקשתה לקבלת מעמד בישראל, נוכח ההלכה הפסוקה המאשרת את מדיניות המשיב שלא לבחון בקשות מן הסוג דנא המוגשות לאחר הוצאתו של צו הרחקה.

לטענת המשיב, לשר הפנים שיקול רחב האם להתיר לזר לשהות בישראל, אם על פי חוק הכניסה לישראל ואם על פי חוק האזרחות. מדיניות המשרד היא, כי אין לבחון בקשות לקבלת מעמד בישראל, שעה שאלה הוגשו לאחר הוצאתו של צו הרחקה, וזאת עד צאתו של השוהה הבלתי חוקי מהארץ.

מדיניות זו, לטענת המשיב, עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל הקובע את הכלל לפיו שוהה שלא כדין "יורחק מישראל בהקדם האפשרי אלא אם כן יצא מרצונו קודם לכן", וכי אין כל עילה לחרוג בעניינם של העותרים ממדיניות זו.

ה.(1) דין העתירה להידחות על הסף.

בהתאם לפרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, עתירה כנגד צו הרחקה לפי חוק הכניסה לישראל ולמתן רישיון לישיבה בישראל, מצויה בגדר סמכותו העניינית של בית-המשפט לעניינים מינהליים. דיון בעניינה של העותרת אכן התנהל בבית המשפט לעניינים מינהליים ובעקבות הצהרת העותרת בדבר יציאתה מן הארץ נדחתה העתירה, בכפוף למתן שהות להסדרת ענייניה. משכך אין מקום כי בית משפט זה יעניק לעותרת סעד חליפי.

גם לגופם של דברים איננו מוצאים פגם בהחלטת המשיב שלא לחרוג ממדיניותו העקרונית, שאחרת יהא בכך משום מתן לגיטימציה לשוהים בארץ באופן בלתי חוקי להמשיך את שהותם תוך העלאת טענות באשר לזכותם למעמד, מבלי שאלו נתבררו על פי הנהלים. בהקשר זה עולה החשש שנישואיה החפוזים של העותרת, שנערכו לאחר פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, באו לשם מניעת הרחקתה והמשך שהייתה בארץ באופן לא חוקי; אך בכל מקרה, עצם כניסתה ארצה בא בחטא של מרמה, בזהות בדויה. לפנינו איפוא שתיים לגריעותא – מועד הנישואין, לאחר צו ההרחקה ופסק הדין, האומר דרשני, והחטא הקדמון – הכבד – של הכניסה בזהות בדויה. על העותרת לצאת איפוא בתחילה את הארץ, ולהגיש בקשה לקבלת אזרחות על סמך הנישואין לאחר מכן. ראו לעניין זה בג"ץ 233/05 לשנקו נ' משרד הפנים (טרם פורסם); בג"ץ 3975/05 כהן נ' משרד הפנים (טרם פורסם).

אין בידינו, איפוא, להיעתר לעתירה. ממילא נדחית גם הבקשה לצו ביניים.