בג"ץ 4004/05 ניסנית מס' ישות נ. ממשלת ישראל

1.לפנינו בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 9.6.2005, בכל הנוגע לעתירה בבג"ץ 4004/05, שעניינה החלת תכנית ההתנתקות על הישובים אלי סיני וניסנית. לטענת העותרות, ערב מתן פסק הדין הן הגישו לבית המשפט בקשה נוספת, ובה ביקשו להורות למשיבים למסור לעיונן מפות ותעודות שונות בעניין היערכות כוחות האו"ם בצפון חבל עזה בין השנים 1957 ו-1967. לדברי העותרות, מידע זה נדרש להן לצורך ביסוס טענתן כי בשטח בו ממוקמים הישובים שרר, עובר לתפיסתו במלחמת ששת הימים, משטר משפטי שונה מזה שחל בשאר אזורי חבל עזה. להערכתן, לו נענתה הבקשה למסירת פרטים נוספים מבעוד מועד, היה הדבר מחזק את טענתן כי הכללת השטח בו מצויים אלי סיני וניסנית במסגרת תכנית ההתנתקות בטעות יסודה.

2.דין הבקשה להידחות. בשום שלב בניהול ההליך לא ביקשו העותרות להוסיף סעד לעתירתן, שעניינו מסירת החומר הנזכר. בהתאם, הסכמת המדינה כי יראו בעתירה (ועמה ביתר העתירות שנדונו במאוחד) כאילו הוצא בה צו-על-תנאי נסמכה על הסעדים שנתבקשו בגוף העתירה. מכאן, שלא היה בכוחה של הבקשה – אפילו נתקבלה בשלב כלשהו – כדי להשפיע על גורל העתירה, שנחתך על-יסוד הטיעונים המשפטיים שנטענו ולובנו בפירוט בפסק הדין. מעבר לכך, כפי שמסרו העותרות עצמן, בעקבות חילופי דברים שהיו בבית המשפט נוצר קשר בין הצדדים, ובא-כוח העותרות אמנם קיבל לידיו חומרים מסוימים. המידע שנמסר לא סיפק, ככל הנראה, את העותרות. אולם בכך בלבד אין כדי להוות עילה לביטול פסק הדין.

אשר על כן, הבקשה לביטול פסק דין נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיון חוזר בהחלטתנו בבקשה הקודמת לביטול פסק דין (מיום 5.7.2005).