בג"ץ 402/97 חן יוסף נ. קיבוץ תל קציר

בתאריך 5.3.97 נדחתה בקשת המבקשים לפטור אותם מחובת הפקדת ערבון. ההחלטה האמורה נמסרה לידי בא כוחם ביום 11.3.97, אך הערבון לא הופקד ולא הוגשה גם כל בקשה להארכת המועד להפקדתו.

בתגובה להחלטה מיום 10.9.97 המתריאה על אפשרות דחיית הבקשה לרשות ערעור על פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, הוגשה בקשה להארכת המועד להפקדת הערבון. נטען בה, כי המבקש הראשון נתק הקשר עם בא כוחו לאחר שעזב את הקיבוץ המשיב בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת. עוד נטען, כי המבקשת השניה היא חסרת אמצעים ואין ביכולתה להפקיד את הערבון. האורכה נתבקשה על-מנת לנסות ולאתר את המבקש הראשון.

בעת הגשת הבקשה לפטור מחובת הפקדת ערבון לא הוזכר כלל ענין עזיבת המבקש הראשון את הקיבוץ, וגם בבקשה שבפני לא נאמר מתי עזב המבקש הראשון את הקיבוץ. בכל מיקרה, שומה היה על המבקשים או בא כוחם לדאוג להגשת בקשה להארכת המועד לפני חלוף הזמן. תחת זאת, נזנחה הבקשה לרשות ערעור במשך כחצי שנה, ורק בתגובה להחלטה המתריאה על דחייתה הוגשה הבקשה להארכת המועד על מנת לנסות ולחדש את הקשר עם המבקש הראשון. ואולם, כאמור, זאת היה צריך לעשות כבר לפני חצי שנה.

לכך יש להוסיף, כי קשה לקבל את הטענה בדבר חוסר קשר בין המבקש הראשון לבין בא כוחו לנוכח העובדה כי המבקשת השניה, אשת המבקש הראשון, מתגוררת בקיבוץ ונמצאת בקשר עם בא כוחה.

בנסיבות אלה אני סבורה כי אין מקום להאריך את המועד כמבוקש.

הבקשה לרשות ערעור נדחית על פי תקנה 431 הנ"ל. אין צו להוצאות.