בג"ץ 4036/21 עיזבון יחיאל רדיע ז"ל באמצעות יורשותיו בתו קרן ואח נ. עו"ד ש

השופט נ' סולברג:

1.

בקשה מטעם המשיבה 5 לעתירה, חברת

יעקב כשדי השקעות בע"מ (להלן: כשדי ) , למתן צו לפי סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית משפט , נגד העותר 1, עיזבון יחיאל רדיע ז"ל (להלן: רדיע ) .

2.

עניינה של העתירה, בתמצית שבתמצית, בבקשת העותרים לחיוב המשיבים בביצוע פעולות שונות לאיתור מסמכים ומידע. לטענת העותרים, בדרך זו, אם הפעולות הנ"ל ישאו פרי, יהא באפשרותם להוכיח כי חובותיהם למשיבים נפרעו זה מכבר. ביום 25.1.2022 ניתן פסק דין בעתירה, ונקבע בו כך:

"בגמר הדיון, בהסכמה, נקבע כי בתוך 30 יום ממועד תשלום המקדמה על-ידי העותרים ימציא המשיב 3 לב"כ העותרים כרטסת הנהלת חשבונות משנת 2004 ועד שנת 2018, לפי האמור במכתב רואה חשבון בועז מקלר ושות' מיום 16.7.2021. שקלנו בדעתנו, ולא ראינו מקום להעתר לבקשת ב"כ העותרים לעכב את הליכי גביית חובותיהם של העותרים " (ההדגשה הוּספה – נ' ס').

3.

כשדי טוענת, כי על אף ש "מאז הינתן פסק הדין חלפו 6 חודשים" ,

וחרף "ההחלטה המפורשת המורה כי אין לעכב הליכים" ,

נמנע רדיע מלשלם לה את חובו, העומד לטענתה על סך של 511,727 ₪. לטענתה , "מעת שבית המשפט הנכבד הורה כי אין לעכב הליכים, חייב [רדיע] [...] לכוף ראש[ו] בפני ההחלטה" , ולשלם את חובו. משלא עשה כן, שם הוא "ללעג ולקלס את ההחלטה השיפוטית, כאילו הייתה המלצה בלבד" . בנסיבות אלה, נטען כי מדובר ב "הפרה נמשכת של ההחלטה" , ועל כן, יש "לכוף על [רדיע] בדרך של מאסר או לחילופין בדרך של קנס כבד ציות להחלטת בית המשפט" .

4.

רדיע טוען מנגד, כי דין הבקשה להידחות על הסף, "משום שבית המשפט העליון לא ציווה בפסק דינו על [רדיע] לשלם דבר" . לשיטתו, בפסק הדין נקבע כי לא יעוכבו הליכי הגבייה בהליכים אחרים, ואכן – "שום דבר לא מונע מ[כשדי] לנסות ולגבות את החוב" – שעל עצם קיומו חולק רדיע – במסגרת הליכים אחרים, המתנהלים בעניינו. על כן, משלא נקבע ציווי מפורש בפסק הדין לגבי גביית החוב הנטען, אין מקום להפעלת פקודת בזיון בית משפט .

5.

לאחר שנתנו דעתנו על טיעוני הצדדים, מזה ומזה, באנו לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות. בפסיקת בית משפט זה נקבע, כי שימוש בפקודת בזיון בית משפט לא יֵעשה אלא במקרים מיוחדים, שבהם "הצדדים אינם חלוקים בשאלת פרשנותו של פסק הדין המוסכם, ושבהם ההפרה היא ברורה וחד משמעית" (בג"ץ 7128/13 נהון נ' רשות השידור , פסקה 2 והאסמכתאות שם (31.12.2013)). אם כן, כאשר מועלית טענה מכוח פקודת בזיון בית משפט, יש לוודא תחילה כי פסק הדין כולל חיוב ברור ומפורש, שאינו נתון במחלוקת, ואשר נמצא כי הופר באופן ברור וחד-משמעי על-ידי מי מהצדדים. בחינת נסיבות המקרה שלפנינו, מעידה בבירור כי אינו בא בקהל מקרים מסוימים אלה. גם אם נניח, לצורך הדיון, כי יש ממש בטענתו של כשדי, שלפיה רדיע חייב לה כספים, ולא שילם מתוכם עד כה "דבר וחצי דבר" , אין בכך משום הפרה של החיוב שנקבע בפסק הדין; ודאי שלא הפרה "ברורה וחד משמעית" . פסק הדין אינו כולל אלא קביעה שלילית , שלפיה הליכי גבייה אחרים נגד העותרים – לא יעוכבו; הוא אינו קובע כל קביעה חיובית , שמכוחה ניתן לחייב את העותרים לשלם את חובם. במצב דברים זה, ברי כי רדיע לא הפר 'חיוב' שנקבע בפסק הדין, וממילא לא קמה הצדקה לנקוט נגדו הליך לפי פקודת בזיון בית משפט.

ככל שכשדי מבקשת לגבות את חובו של רדיע כלפיה, עליה לעשות כן במסגרת הליכי הגבייה הנפרדים שננקטו על-ידה, ולא באמצעות פסק הדין שניתן בהליך דנן, שאינו כולל כל קביעה פוזיטיבית לעניין זה.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית בזאת.

כשדי תִשא בהוצאות רדיע, בסך של 1,500 ₪.