בג"ץ 409/11 פלוני נ. שר הפנים

השופט ע' פוגלמן:

1.

עניינה של עתירה זו בבקשת העותר 1 (להלן: העותר ) להעניק לו מעמד בישראל. העותרים מציינים כי התגוררו במקור בנפת ג'נין, אך עקב שיתוף פעולה עם גורמי הביטחון – כך נטען – נאלצו לברוח לתחומי מדינת ישראל והגישו בקשות לקבל מעמד. לטענתם, ועדת מאוימים אישרה את בקשתו של העותר 2, והוא קיבל מעמד זמני המתחדש כל שלושה חודשים. לעומת זאת, בקשתו של העותר – בנו של העותר 2 – נדחתה לפני שנה, בהודעה טלפונית מסיבות "שאינן ידועות לו". העותרים לא צירפו את החלטת הדחייה, שכן לדבריהם, זו לא נשלחה אליהם על אף בקשותיהם. לטענת העותר, על רקע הסיכון הנשקף לשלומו אם יידרש לשוב לשטחי הרשות הפלסטינית, ונוכח תרומתו לביטחון המדינה, יש להעניק לו מעמד בישראל, כפי שניתן לאביו.

2.

דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי חובתו של המבקש סעד מבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק להביא בפני בית המשפט את מכלול העובדות הרלוונטיות לבקשתו, וכן כי בטרם פנייה לבית משפט זה לקבלת סעד על העותר למצות את ההליכים העומדים לרשותו לפני הרשות המוסמכת (ראו למשל: בג"ץ 778/08 נג'מה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.08)). העותרים לא צירפו לעתירה את הבקשה להסדרת מעמדו של העותר, ולא ברור האם הוגשה בקשה כאמור ולאיזה גורם. בהיעדר תשתית עובדתית מינימאלית אין כל אפשרות לקיים דיון בטענות העותרים כלפי מחדליו של המשיב (ראו: בג"ץ 4713/07 כבהא נ' משרד הפנים (לא פורסם, 23.7.07)). זאת ועוד, ההחלטה בדבר דחיית בקשת העותר – ככל שהייתה כזאת – הייתה לפני כשנה. אין כל טעם בבחינתה היום על רקע תשתית עובדתית שאינה אקטואלית. ככל שהעותר מעוניין אפוא שבקשתו תיבחן לגופה, עליו להגיש בקשה מתאימה לוועדה לטיפול במאוימים של מתאם הפעולות בשטחים, וזו תבחן לגופה על יסוד תשתית עובדתית עדכנית. ככל שבקשתו של העותר תדחה, נשמרת לו זכותו לשוב ולפנות לבית משפט זה לאחר מיצוי ההליכים, אם תהיה עילה לכך.

בנסיבות אלו, אין לנו אלא לדחות את העתירה על הסף.