בג"ץ 4090/08 יונס שיך נ. ראש ממשלת ישראל

הנשיאה ד' ביניש:

בהחלטתנו מיום 20.01.2010 הצענו לאפשר לעותרים תנועה לפחות בחלק הצפוני של ירושלים בשכונת בית חנינה עילית ועל פי הגבלת כניסה לירושלים בגבולות שיקבעו על ידי המשיבים.

בתשובה שהוגשה לנו היום הוברר כי אכן המשיבים הרחיבו את תחום הגישה של העותרים לאותו חלק בבית חנינה מצפון כדי שתאופשר להם הגישה למימוש חיי היום יום באזור המחיה בו מצויות החנויות ושירותים בסיסיים.

אין ספק כי האפשרויות שניתנו לשתי המשפחות העותרות להגיע לפחות לחלק מהאזור של בית חנינה המצוי בגבול המוניציפאלי של ירושלים יש הטבה מהמצב המקורי כפי שהוצג לבית משפט זה בדיון הקודם. עם זאת אכן יש פגיעה במרקם החיים של העותרים כתוצאה מהקמת הגדר ומיקומם המיוחד של בתיהם, אלא שמדובר בתושבי איו"ש שהדרך שבה הם יכולים להגיע למרכזים באיו"ש ולחלק המחבר באזור הקרוב למקום מגוריהם מקלה במידת מה על אורח חיים מדי יום.

החלופה המבוקשת על ידי העותרים של מעבר חופשי לירושלים, בחלקה המזרחי, נמנעה, כידוע, מכל תושבי איו"ש עקב הצורך בהקמת הגדר, ובעניין זה המירב שהיו המשיבים מוכנים עד כה להציע מבלי לפרוץ גדר, תרתי משמע הוא ההסדר שעליו הודיעו היום לבית המשפט. יוער כי הסידור שנקבע לפתיחת השער למעבר רגיל רק פעמים ביום אינו מספק ומן הראוי לקבוע פתיחת הגדר לפחות פעם נוספת.

לא נותר לנו אלא להביע המלצתנו שיעשה מאמץ נוסף להקל על משפחות העותרים שנקלעו להפרדה ממרכז חייהם עקב הקמת הגדר. לעת הזו, ההסדר שהמשיבים קיבלו על עצמם הוא פתרון סביר בנתונים הקיימים ויש לתת לו ביטוי במסמכים שינתנו לעותרים כדי לממש את המעבר שניתן להם, לרבות האפשרות לטיפול רפואי דחוף.

בכפיפות לאמור העתירות נדחות.