בג"ץ 4133/14 ויקטור מיצקין נ. מדינת ישראל

השופטת א' חיות:

1.

העותר, שאינו מיוצג, הוא אסיר המרצה עונש מאסר בן שש וחצי שנים בגין עבירות מין שביצע בקטינה מאז שהייתה בת שש ועד הגיעה לגיל שתים עשרה. העותר הגיש בקשה לשחרור על תנאי לפי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על-תנאי ממאסר ) וועדת השחרורים במקום מושבה בכלא צלמון, החליטה ביום 27.3.2014 לקבל את הבקשה והורתה לשחררו על תנאי בניגוד לעמדת המשיבה. המשיבה ערערה על החלטת הועדה לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת וזה החליט ביום 4.5.2014 לקבל את הערעור וביטל את החלטת הוועדה על שחרורו המוקדם של העותר (עת"א 62599-03-14).

במסגרת העתירה דנן מבקש העותר, תוך שהוא פורש את העובדות הנוגעות לעניינו הספציפי כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק יקבע הלכה כללית ולפיה החלטותיה של ועדת השחרורים עומדות בכל מבחן של סבירות וכי לא יהיה ניתן לבטלן בערכאת הערעור. בנוסף מבקש העותר, כי במסגרת הדיון בסוגיה העקרונית, כאמור, תבוטל החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת בעניינו והוא ישוחרר ממאסרו בהתאם להחלטתה של ועדת השחרורים.

2.

דין העתירה להידחות על הסף. סעיף 25(ה) ל חוק שחרור על-תנאי ממאסר קובע כי על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירה שהוגשה נגד החלטת ועדת השחרורים ניתן לערער בפני בית המשפט העליון אם ניתנה הרשות לכך מבית המשפט בגוף ההחלטה או מאת שופט של בית המשפט העליון. הנה כי כן, ככל שהעותר מבקש להשיג על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים יש בידו סעד חלופי ודי בטעם זה לדחיית עתירתו על הסף.

אשר על כן, העתירה נדחית.