בשג"ץ 5724/14 ויקטור מיצקין נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת מיום 4.5.2014, אשר בו בוטלה החלטת ועדת השחרורים לשחרר את המבקש שחרור מוקדם על-תנאי.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה, החלטתי להיעתר לבקשה.

המבקש, בהיותו בלתי-מיוצג, הגיש ביום 11.6.2014 עתירה לבג"ץ (בג"ץ 4133/14) שבה ביקש, בין היתר, לבטל את החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים. בפסק-דינו מיום 12.6.2014 דחה בית משפט זה את העתירה על-הסף, בנימוק של סעד חלופי (לאמור: קיומה של אפשרות להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור). הנה כי כן, המבקש לא השלים עם החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים, וגם אם טעה בעניין המסגרת הדיונית המתאימה, לא ראיתי לזקוף זאת לחובתו בהינתן שמדובר באסיר הטוען כי לא ידע על האפשרות הקנויה לו להגיש בקשת רשות ערעור.

יש להדגיש, כי מדובר בהליך הנוגע למשך שלילת חירותו של אדם המצוי בבית האסורים, וכבר צוין לא אחת כי אמת המידה הראויה לבחינת בקשות ארכה בהקשר זה היא קיומו של "נימוק סביר לאיחור בהגשת ההליך" (ראו בשג"ץ 9180/12 גבריאלי נ' מדינת ישראל (6.1.2013); בשג"ץ 7086/12 אבו סיף נ' היועץ המשפטי לממשלה (30.10.2012); בשג"ץ 6099/13 אבו חאמד נ' מדינת ישראל (29.9.2013)). ועוד יש לציין, כי מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטה שבה נהפכה החלטת ועדת השחרורים להורות על שחרור מוקדם.

בנסיבות אלה כולן, ואף שלא נעלמה מעיני טענת המשיבה בדבר עיכוב נוסף בהגשת ההליך לאחר פסק-הדין בהליך הבג"ץ (אם כי אציין כי המדינה לא צירפה אישור בדבר מועד מסירת ההחלטה לאסיר), החלטתי שלא למנוע מן המבקש את האפשרות להגיש את ההליך לבית משפט זה, וזאת בלי להביע כל עמדה לגבי סיכויי ההליך לגופו.

על כן, המועד להגשת בקשת רשות ערעור מוארך עד למועד הגשתה בפועל. המזכירות מתבקשת לפתוח תיק מתאים ולתייק בו את החלטתי-זו. שירות בתי הסוהר מתבקש להגיש תוך 7 ימים את כרטיס תנועות הכספים של המבקש, זאת לשם מתן החלטה בעניין תשלום אגרה.