בשג"ץ 7086/12כמאל אבו סיף נ. היועץ המשפטי לממשלה

כפי שציינתי בהחלטתי מיום 9.10.2012, הליך זה נפתח כבקשה להארכת מועד נוכח העובדה שהמבקש – אסיר – פנה לבית משפט זה בהליך ערעורי ביום 27.9.2012, כאשר פסק-הדין של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 14.8.2012 במעמד הצדדים (כך שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור חל ביום 16.9.2012). המדינה סבורה כי המבקש לא הצביע על טעם מיוחד המצדיק את האיחור בהגשת ההליך. עם זאת, דומה כי אמת המידה לבחינת בקשות מסוג זה אינה קיומו של "טעם מיוחד" אלא קיומו של טעם סביר המניח את הדעת (ראו בשג"ץ 8931/11 צאפאנא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.1.2012)). מכל מקום, סבורני כי לאור משך האיחור, לאור העובדה שהמבקש אינו מיוצג כעת, וכן בשים לב למהותו של ההליך העיקרי (בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי שהפך את החלטת ועדת השחרורים לשחרר את המבקש שחרור מוקדם) – מן הראוי לאפשר את קבלתו של ההליך לרישום. יודגש כי איני מביע עמדה לעניין סיכויי ההליך.

אשר על כן, ניתנת בזאת ארכה להגשת ההליך עד למועד הגשתו בפועל. המזכירות תפתח הליך מתאים ותתייק בו את החלטתי זו.