בג"ץ 419/14 עיריית סלואד, נפת רמאללה ואח' נ. שר הבטחון

1.

העתירה דנן, נוגעת בעיקרה לאותם מקרקעין אשר נדונו במסגרת בג"ץ 3047/11, ובמובן זה מהווה עתירה זו עתירת המשך. בגדרו של הדיון בבג"ץ 3047/11, ניתן ביום 12.6.2011, על-ידי השופטת (כתוארה אז) מ' נאור , צו ביניים האוסר על ביצוע עסקאות, חיבור לתשתיות, ואיכלוס המבנים המצויים בשטחים נשוא העתירה " והכל בכפוף לכל שינוי במצב המשפטי והתכנוני, ככל שיתרחש ". ביום 27.6.2013, נמחקה העתירה בפסק דין שניתן על-ידי הנשיא א' גרוניס , המשנה לנשיא מ' נאור , והשופט נ' הנדל , וזאת נוכח התקדמות הליכי התכנון אשר נועדו להכשיר את המבנים. במסגרת פסק הדין נקבע, כי צו הביניים שניתן ביום 12.6.2011, יעמוד בתוקף " עד 30 ימים לאחר אישורה של התוכנית המופקדת ".

2.

ביום 19.11.2013, החליטה המשיבה 4 לאשר, ביחס למקרקעין נשוא העתירה, את התוכניות המפורטות מס' 221/6 ומס' 221/6/1 (להלן: התוכניות ), בכפוף לתנאים. עם זאת, הבהירה המשיבה 4, כי בשלב זה צו הביניים שניתן בבג"ץ 3047/11 עומד בתוקפו. בהמשך, פורסמו התוכניות ונכנסו לתוקף. ביום 16.1.2014, הוגשה העתירה שבכותרת, בגדרה התבקש מתן צו על תנאי המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תבוטלנה תוכניות המתאר, שאושרו בהחלטת המשיבה 4, מיום 19.11.2013. עוד ביקשו העותרים, כי יינתן צו ביניים, אשר יאסור על מתן תוקף לתוכניות ולמתן היתרי בניה מכוחן של תוכניות אלה.

3.

ביום 26.1.2014, הוצאו היתרי בניה מכוח התוכניות, ובסך הכל הוצאו, לדברי המשיבות 6-5, כ-60 היתרי בניה למגורים, ועוד 5 היתרי בניה למוסדות. זאת, בנוסף להיתר שניתן למשיבה 10, כבר ביום 19.1.2014. על גבי ההיתרים צויין, כי " על בעל ההיתר לוודא היעדר צווים שיפוטיים האוסרים את הבנייה ".

4.

לאחר קבלת תגובות המשיבים לעתירה שבכותרת, וכן תגובה משלימה מטעם המשיבות 6-5, הורה השופט ע' פוגלמן , ביום 23.2.2014, כי " צו הביניים שניתן במסגרת בג"ץ 3047/11 ביום 12.6.2011 יוסיף לעמוד בעינו עד החלטה אחרת ". ביום 18.3.2014, הוגשה הבקשה שלפניי, על-ידי המשיבה 6 ועל-ידי מקבלי היתרי הבניה, לעיין מחדש בהחלטה מיום 23.2.2014, לפיה צו הביניים יעמוד בתוקפו. בבקשה שלפניי נטען, כי צו הביניים אשר נקבע כי יוסיף לעמוד בעינו, כלל לא התבקש במסגרת העתירה. עוד נטען, כי צו הביניים ניתן לאחר שפקע תוקפו של הצו שהיה בתוקף במסגרת העתירה הקודמת. המבקשים הוסיפו וטענו, כי סיכויי העתירה הינם קלושים, וכי " מאזן הנוחות " נוטה בבירור לטובתם. יתר על כן, נטען בבקשה כי צו הביניים ניתן " שלא כדין ותוך חריגה מסמכות ". בקשה נוספת לביטול צו הביניים, הוגשה ביום 26.3.2014, על-ידי המשיבה 10. בבקשה זו הודגש הצורך הדחוף בהשלמת הקמתו של מבנה, אשר נועד לשמש כמוסד לימודים עבור ילדים בעלי צרכים מיוחדים.

5.

העותרים מתנגדים לבקשה לעיון חוזר. לטענתם, נפלו פגמים בהליכים הנוגעים להגשת בקשה זו. בין היתר נטען, כי מקבלי היתרי הבניה הוצגו בבקשה כמשיבים בעתירה, מבלי שהוגשה בקשה מתאימה לצרפם כצדדים לעתירה. לגופו של עניין, טענו העותרים 17-1, כי לא נפל פגם בהחלטה בדבר המשך תוקפו של צו הביניים, אשר באופן מהותי הינו מנותק מצו הביניים שניתן במסגרת בג"ץ 3047/11. עוד נטען, כי סיכויי העתירה גבוהים, והודגש כי מדובר בתוכנית אשר מכשירה בניה שבוצעה בצורה בלתי-חוקית. בנוסף, טענו העותרים כי צו הביניים נועד להקפיא את המצב הקיים, על מנת שלא תסוכל האפשרות לבצע את פסק הדין, במידה שהעתירה תתקבל, וגם בשל כך אין להורות על ביטולו.

6.

בתגובתם של המשיבים 4-1 לבקשה לעיון חוזר, הם ביקשו לחזור על האמור בתגובתם לבקשה למתן צו הביניים. במסגרת תגובה זו הודגש, כי " בשים לב לכך שלאישור התוכניות, אשר לוו על ידי לשכת הייעוץ המשפטי לאיו"ש, עומדת – לכל הפחות - חזקת תקינות המעשה המנהלי ", ניתן למזער את הסיכון במתן " הערת אזהרה " למקבלי ההיתרים. בהתאם לכך, העלו המשיבים 4-1 את האפשרות להבהיר למקבלי ההיתרים, כי תוקף ההיתרים יהיה כפוף להכרעה בעתירה זו. בכך, נטען, יועבר הסיכון הכרוך בקבלת העתירה אל כתפיהם של מקבלי ההיתרים, מבלי שתעמוד להם טענת הסתמכות.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 23.2.2014 ובתגובות הצדדים, ובהינתן השינויים המהותיים שחלו במצב התכנוני, בעקבות כניסתן של התוכניות הרלבנטיות לתוקף והנפקת היתרי בניה, מצאתי כי אין מקום, בשלב זה, להותיר את צו הביניים בתוקפו. לפיכך, הנני סבור כי יש לבטל את ההחלטה לפיה צו הביניים יעמוד בעינו, שניתנה ביום 23.2.2013. למסקנה זו הגעתי, בין היתר, בשים לב לכך שהבניה ברובה כבר קיימת, ומבחינה זו מדובר בהיתרים " מכשירים ", ולכך שהדיון בעתירה קבוע למועד קרוב. מן הראוי להזכיר, בהקשר זה, כי גם צו הביניים מיום 12.6.2011, ניתן " בכפוף לכל שינוי במצב המשפטי והתכנוני ". למען הסר ספק, יודגש, כי אין מקום לטענות שהעלו המשיבות 6-5 בדבר חוסר סמכותו של בית משפט זה ליתן צו ביניים, ולא כאן המקום להרחיב (ראו, לעניין זה, תקנה 19 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984).

יובהר, כי אין בהחלטתי זו משום הבעת עמדה ביחס לעתירה גופה, אשר תידון כאמור, בפני הרכב. עוד יובהר, כי ביצוע פעולות על-ידי המשיבים או מי מטעמם, בהתאם להיתרים שהונפקו, כרוך בסיכון שהם נוטלים על עצמם, היה ויוחלט בעתיד על קבלת העתירה. על המשיבות 6-5 לעדכן בכך את הגורמים הנוגעים בדבר, אשר אינם צדדים לעתירה זו.

8.

עוד מונחות לפניי בקשות שונות לצירוף משיבים לעתירה. המבקשים להצטרף לעתירה הינם תלמידים או הורים לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים, אשר לומדים במוסד המופעל, כאמור, על-ידי המשיבה 10; מכללת שערי משפט – הקליניקות המשפטיות; והמועצה האזורית מטה בנימין. בקשות אלו יבואו בפני ההרכב, אשר ידון בעתירה עצמה.