בג"ץ 42133-10-24 בג"ץ 42133-10-24

השופט חאלד כבוב:

תמצית העובדות והטענות

1.העתירה שבכותרת למתן צו הביאס קורפוס, הוגשה ביום 25.10.2024, על יסוד ההנחה כי ענייננו בכליאה, מעצר או החזקה של העותר שלא כדין. בעתירה התבקשנו, בין היתר, להורות למשיבים "להודיע למשפחת העותר, תושב רצועת עזה שנעצר ביום 28.9.2024 קרוב למחסום 'כרם שלום' ומקום הימצאו אינו ידוע, על ידי מי הוא מוחזק; היכן הוא מוחזק ומכוח איזה דין; אם שוחרר או הועבר לגורם אחר – מתי, היכן ולידי מי ומה ידוע להם על מקום הימצאו היום [...] [ו]להכריע אחת ולתמיד מיהו הגורם האחראי על מסירת מידע אודות החזקתו של העותר ואחרים במצבו; להודיע על זהות הגורמים המחזיקים במידע אודות מקום החזקתו של העותר ואחרים במצבם".

להשלמת התמונה יצוין, כי במענה מיום 21.10.2024 גורמי המשטרה הצבאית השיבו לפנייתן של באות-כוח העותר, תוך שצוין כי "[...] בהתאם להחלטת הגורם המוסמך ועל פי הדין, הוחלט למנוע את מפגשו של העצור משוא בקשתך עם עו"ד. משך המניעה נכון לעת הזו הוא עד ליום 11.11.2024. ניתן לפנות בשנית בסמוך לתאריך הנ"ל בבקשה לתיאום מפגש עו"ד".

2.בהתאם להחלטתי מיום 25.10.2024, ולארכות שהתבקשו וניתנו, הוגשה ביום 12.11.2024 התגובה המקדמית מטעם המשיבים. במסגרתה הובהר, כי קיימת אסמכתה חוקית לכליאת העותר, שמוחזק בידי גורמי המדינה מכוח חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, התשס"ב-2002 (להלן: חוק לב"ח), וכי מניעת המפגש שלו הסתיימה ביום הגשת התגובה – 12.11.2024. בהקשר אחרון זה ציינו המשיבים, בהגינותם, כי נפלה שגגה במענה הראשוני שנשלח מטעם גורמי המשטרה הצבאית, "במובן זה שבפועל לא התקבלה במועד האמור החלטה על מניעתו של העותר מלפגוש עורך דין". כן הובהר, כי "[...] בכוונת הגורמים הצריכים לדבר לקיים תהליך של הפקת לקחים מהשגגה שנפלה לשם מניעת תקלות מסוג זה בעתיד ככל הניתן"; וכי מכל מקום, ביום 31.10.2024 ניתנה החלטת הממונה בנדון. עוד צוין בהקשר זה, כי עתה "באפשרות באות כוח העותר לפנות בשנית לכתובת הדואר האלקטרוני של משל"ט תיאום".

דיון והכרעה

3.בנתון לאמור לעיל, ברי כי הטענות שבעתירה, רובן ככולן, לא אקטואליות עוד ודי בכך לדחותה (בג"ץ 2254/24 אבו מוסא נ' צבא הגנה לישראל (02.05.2024)). לא למותר לציין, כי לעותר אפשרות לפנות לאפיק של ביקורת שיפוטית במסגרת חוק לב"ח. אשר לשאלה בדבר קיומה של חובה להודיע על אודות מקום כליאתו של לוחם בלתי חוקי – שאלה זו הפכה לתיאורטית מרגע שחלפה מניעת המפגש מכוח חוק לב"ח (ראו בג"ץ 1896/24 אבו-חמאם נ' הממשלה (13.06.2024)).

4.חרף דחיית העתירה, משהיא אינה אקטואלית במתכונתה, יודגש, כי דעתו של בית המשפט לא נוחה כלל וכלל מהשגגה שנפלה בקרב גורמי המשטרה הצבאית ונפקותה. הדין מכיר בחוקיות של מניעת מפגש עם עו"ד במקרים מסוימים, ותחת מגבלות משמעתיות – מהותיות ופרוצדורליות. מדובר, אפוא, בהכרח בל יגונה, השמור למקרים המתאימים. משכך, חרף העומס הרב המוטל על העוסקים בדבר, ואולי שמא בגללו, עליהם לוודא היטב, בכל מקרה ומקרה, כי אכן יש החלטה תקפה של הממונה ביחס למושא הפנייה אליהם. כמו כן, ברי כי עליהם לברר את העובדות לאשורן, בטרם מתן מענה. מצופה כי הגורמים הרלוונטיים יפעלו כאמור בסעיף 10 לתגובתם, שנרשם מלפניי בית המשפט, וזאת כדי למנוע תקלות מסוג זה בעתיד – ככל הניתן.

5.העתירה נמחקת בזאת; תוך שמירת הטענות הרלוונטיות להליך המתאים. בנסיבות העניין המתוארות לעיל, עובר ולאחר הגשת העתירה, ונוכח תרומתה המסוימת – המשיבים יישאו בהוצאות העותר בגין הגשת העתירה בסך כולל של 1,500 ש"ח.