בג"ץ 4234/18 פלוני נ. מגדלי הים התיכון גני תקווה בע"מ

השופטת ד' ברק-ארז :

1.

העתירה שבפנינו מכוונת כנגד פינויו של העותר מהיחידה שבה הוא מתגורר בבית דיור מוגן (להלן: הדיור המוגן ) שמופעל על-ידי המשיבה 1, מגדלי הים התיכון גני תקווה בע"מ (להלן: המשיבה ). ייאמר כבר בפתח הדברים, כי העתירה מגוללת התרחשויות המשקפות קשיים אמיתיים שעמם מתמודד העותר, וייתכן כי יש להן היבטים שעשויים להיות מעניינן של רשויות שונות. עם זאת, במתכונת שבה הוגשה, העתירה מכוונת כלפי המשיבה, חברה פרטית שעמה מצוי העותר בסכסוך בעל אופי חוזי-פרטי. אקדים את המאוחר ואציין אפוא כי אין מדובר בעניין הנמנה עם סוג העניינים הנדונים בבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק.

2.

בקליפת אגוז ייאמר כי המשיבה הגישה לבית משפט השלום בכפר-סבא תביעה לפינוי מושכר נגד העותר בטענה כי הוא הפר את החוזה שמכוחו הוא מתגורר בדיור המוגן (להלן: החוזה ), וזאת לאחר שעל פי הנטען הוא הפגין אלימות פיזית ומילולית כלפי דיירים אחרים וכלפי אנשי צוות (תא"ח 28182-07-17).

3.

ביום 30.11.2017 קיבל בית משפט השלום את התביעה והורה על פינויו של העותר מהדיור המוגן (השופטת מ' בן-ארי ). בית משפט השלום קבע בפסק הדין כי העותר הפר את החוזה בכך שהתנהג מספר פעמים לא מבוטל בניגוד לכללי ההתנהגות המקובלים במקום, ובכך שנהג באלימות מילולית ובאופן מאיים כלפי שתי עובדות משק בית בדיור המוגן. יש לציין כי העותר לא היה מיוצג בהליך בבית משפט השלום, אך פנייתו לקבל סיוע משפטי נדחתה לאחר שנקבע כי אינו עומד בתנאי הזכאות.

4.

מהנספחים שצורפו לעתירה עולה כי העותר הגיש לבית משפט השלום בקשה לביטולו של פסק הדין אשר נדחתה ביום 1.2.2018. כמו כן, הגיש העותר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, ואף היא נדחתה ביום 21.3.2018 (ע"א 41539-01-18, השופט מ' תמיר ). בהליכים אלה היה העותר מיוצג על-ידי עורך דין, כמו גם בהגשת העתירה דנן.

5.

העתירה שבפנינו מכוונת כלפי המשיבה וכלפי רשות האכיפה והגבייה, היא המשיבה 2, אשר מתעתדת, על-פי הנטען, לקחת חלק בפינויו של העותר מהיחידה שבה הוא מתגורר. בעתירה טוען העותר, באמצעות בא-כוחו, כי פינויו מהדיור המוגן יסב לו נזק חמור ויגרום לפגיעה בלתי מידתית בזכויותיו. העותר טוען כי לא ניתנה לו הזדמנות הוגנת להעלות את טענותיו ביחס לפינויו, מאחר שהוא לא היה מיוצג בהליך שהתנהל בבית משפט השלום. העותר מוסיף ומצביע, בהקשר זה, על כך שהוא אדם מבוגר אשר סובל מהלם קרב. בצדה של העתירה התבקש גם מתן "צו זמני" למניעת פינויו של העותר וכן בקשה לקביעת העתירה לדיון דחוף.

6.

דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי.

7.

עיון בעתירה מעלה כי ברצונו של העותר להשיג על החלטות שיפוטיות קודמות שניתנו בענייננו. אולם, פנייה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינה הדרך לעשות כן בנסיבות העניין. כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו מכהן כערכאת ערעור על החלטותיהן של הערכאות השיפוטיות המוסמכות (ראו למשל: בג"ץ 2069/18 דרי נ' בית המשפט המחוזי באר שבע , פסקה 4 (13.5.2018); בג"ץ 166/18 זיאדנה נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (12.4.2018)). לא ראינו מקום לסטות מכלל זה בנסיבות העניין. באפשרותו של העותר, אשר מיוצג בהליך זה, לנקוט בדרכים הקיימות בדין על מנת להשיג על ההחלטות השיפוטיות שניתנו בענייננו. מובן שאין בפסק דיננו כדי לנקוט עמדה ביחס לטענותיו של העותר לגופו של עניין.

8.

בשולי הדברים, ומבלי לנקוט עמדה, אציין כי העותר הוא אדם מבוגר החווה מצוקה, ודומה כי נתקל בקשיים בקשריו עם חלק מן הסובבים אותו. ייתכן שהוא זקוק לסיוע ביצירת קשר עם רשויות רווחה או עם אגף השיקום של משרד הביטחון. ככל שהדבר טרם נעשה, עשויה לצמוח תועלת מכך שבא-כוחו של העותר יסייע לו גם בהיבט זה.

9.

סוף דבר: העתירה נדחית. אין צו להוצאות.