בג"ץ 429/21 עו"ד משה באדר נ. רשם האגודות השיתופית

השופטת ד' ברק-ארז:

1.

העתירה שבפנינו מכוונת כלפי החלטה שדחתה את בקשתו של העותר, שהוא עורך דין, לדון מחדש בבקשה לפסיקת שכר טרחה עבור מאמץ מיוחד של מפרק אגודה שיתופית בנוסף על שכר הטרחה שנפסק לו.

עיקרי התשתית העובדתית והליכים קודמים

2.

מקורה של העתירה בהשתלשלות אירועים ארוכת שנים. ביום 28.1.2004 מונה עו"ד אורן באדר (להלן: אורן ) כמפרק של מימי מבואות ירושלים, אגודה חקלאית מרכזית שיתופית, היא המשיבה 3 (להלן: האגודה השיתופית ). אורן הוא בנו של העותר. ביום 17.3.2004 קבע סגנו של הרשם כי שכר המפרק יהיה בסך של 30,000 שקלים בתוספת מע"מ לחודש במשך ששת חודשי הפירוק הראשונים. החלטתו של הרשם הוארכה מעת לעת, על בסיסו של אותו שכר חודשי. ביום 3.2.2011, הורה רשם האגודות השיתופיות (להלן: הרשם ) על ביטול מינויו של אורן, ובמקומו מינה את העותר כמפרק האגודה השיתופית. העותר המשיך לקבל שכר חודשי במתכונת שפורטה לעיל. בסך הכול שולם לידי המפרקים סכום העולה על 3,100,000 שקלים, שממנו יותר מ-600,000 שקלים שולמו לידי העותר. ביום 12.9.2012 הסתיים הליך הפירוק.

3.

כשנה ותשעה חודשים לאחר שהסתיים הליך הפירוק, ביום 23.6.2014 הגיש העותר, בשמו ובשם אורן, בקשה לרשם, הוא המשיב 1, לפסיקת שכר טרחה נוסף עבור מאמץ מיוחד של מפרק אגודה שיתופית בסכום של למעלה מ-6,700,000 שקלים. מאחר שמינוי מפרק אגודה שיתופית הוא מינוי אישי, התבקש העותר להמציא ייפוי כוח מטעמו של אורן המסמיך אותו להגיש את הבקשה גם בשמו. כמו כן, בהמשך לדיון שנערך ביום 31.5.2015 החליט עוזר רשם האגודות השיתופיות, הוא המשיב 2 (להלן: עוזר הרשם ), כי יש צורך לפנות לאגודה השיתופית לקבלת מידע נוסף. ביום 14.6.2015 פנה העותר לרשם בבקשה לקיום דיון דחוף בבקשתו. בתשובתו מיום 5.7.2015 הבהיר הרשם לעותר כי הוא טרם המציא את כלל המסמכים הדרושים לשם הכרעה בבקשה, ובהם ייפוי כוח מטעמו של אורן.

4.

ביום 16.7.2015 הגיש העותר לבית משפט זה עתירה ובה ביקש כי תתקבל החלטה של הרשם בבקשתו לפסיקת שכר טרחה נוסף (להלן: העתירה הראשונה ). ביום 22.3.2016 קיבל הרשם החלטה בבקשתו של העותר ובהתאם לכך העתירה נמחקה (בג"ץ 4947/15 משרד באדר ושות', חברת עורכי דין נ' רשם האגודות השיתופיות (7.4.2016)). בהחלטתו האמורה דחה הרשם את הבקשה וציין כי אין מקום לפסוק לעותר את שכר הטרחה הנוסף שביקש וכי שכר הטרחה ששולם לו היה בשיעור ראוי ואף מעבר לכך.

5.

ביום 13.6.2016 פנה לרשם משרד עורכי דין באדר ושות' (להלן: המשרד ), הוא משרדו של העותר, והעלה טענות שונות בנוגע להחלטתו של הרשם מיום 22.3.2016. ביום 12.7.2016 דחתה סגנית הרשם את טענות המשרד והבהירה כי העותר לא צרף אסמכתאות מספיקות לגיבוי טענותיו, ואף נמנע מלצרף להליך את האגודה השיתופית, שהיא משיבה דרושה, מאחר ששכר הטרחה שנתבע אמור לבוא ממשאביה. כמו כן הודגש כי חלקו הארי של שכר הטרחה הנוסף שנתבע על-ידי העותר נדרש עבור עבודה שעשה אורן בתקופה שקדמה למינויו של העותר כמפרק וכי הוא לא המציא ייפוי כוח מטעמו של אורן.

6.

ביום 9.10.2016 עתר המשרד לבית משפט זה (להלן: העתירה השנייה ). הדיון בעתירה התקיים ביום 22.11.2018. בעקבות הערות בית המשפט, בין השאר ביחס לאופיו האישי של המינוי לתפקיד מפרק, הסכים המשרד לדחייתה. בהתאם לכך ביום 4.12.2018 העתירה נדחתה והמשרד חויב בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין לאגודה השיתופית (בג"ץ 7845/16 באדר ושות' חברת עורכי דין נ' רשם האגודות השיתופיות (4.12.2018)).

7.

ביום 26.7.2020 פנו העותר והמשרד פעם נוספת לרשם בבקשה שכותרתה "בקשה לדון מחדש בפסיקת שכר המפרק". בבקשה צוין כי ביום 22.3.2016 דחה הרשם את הבקשה לפסיקת שכר טרחה נוסף, בין השאר, בשל כך שלא צורף לה ייפוי כוח מאורן. עם זאת, נטען כי בינתיים אורן חתם על המחאת זכות לטובת העותר והמשרד ועל כן נוספו עובדות חדשות המשליכות על ההחלטה ומצדיקות בחינה מחודשת שלה. כמו כן נטען כי בהתחשב בכך שהעתירה השנייה נדחתה בשל שיקולים דיוניים העותר עדיין יכול לטעון בעניין זה לגופם של דברים.

8.

ביום 23.9.2020 דחה עוזר הרשם את הבקשה. זוהי ההחלטה שעליה נסבה העתירה הנוכחית. להשלמת התמונה יצוין כי העותר טוען שהחלטה זו הומצאה לו רק ביום 18.10.2020. עוזר הרשם ציין בהחלטתו כי מדובר בבקשה לעיון חוזר בהחלטת הרשם מיום 22.3.2016 המבוססת לטענת העותר על נתון חדש, שלשיטתו הוא המחאת הזכות מטעם אורן לטובתו ולטובת החברה. אולם, כך נקבע, המסמך שאליו הפנה העותר נחתם על-ידי אורן ביום 10.7.2018, עוד בטרם התנהל הדיון בעתירה השנייה ועל כן המקרה אינו נכלל בגדר המקרים שבהם ניתן לבקש עיון חוזר בהחלטה. כמו כן עוזר הרשם קבע כי נוצר מעשה בית דין ביחס לכלל הטענות שהועלו בעתירה השנייה.

טענות הצדדים

9.

בעתירה שבפנינו העותר שב וטוען כי הוא זכאי לשכר טרחה נוסף על השכר ששולם לו. לטענתו, עורכי הדין במשרדו שקדו קרוב לתשע שנים על הטיפול בפירוק האגודה השיתופית, והם זכאים לקבל על כך את השכר הראוי. באשר לסוגיה של המחאת הזכות, טוען העותר, בין השאר, כי אין לו ידיעה מתי בדיוק נחתמה המחאת הזכות, אך מכל מקום זו הועברה לידיו רק ביום 15.3.2020 ועל כן אין לזקוף לחובתו את אי-ההסתמכות עליה בעתירה השנייה.

10.

בהתאם להחלטתי, ביום 4.7.2021 הוגשה תגובה מקדמית לעתירה מטעם האגודה השיתופית. בתגובה נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף, בין השאר בשל כך שחל שיהוי בהגשתה, וכן מאחר שלא הוצג בה מכלול העובדות הרלוונטיות למחלוקת.

11.

בהתאם לארכות שניתנו, ביום 19.7.2021 הוגשה תגובה מקדמית לעתירה מטעם הרשם ועוזר הרשם. בתגובה נטען כי דין העתירה להידחות על הסף – בין מחמת שיהוי ובין בשל אי-צירופו של משיב רלוונטי. בכל הנוגע לשיהוי בהגשת העתירה נטען כי הליך הפירוק של האגודה השיתופית הסתיים ביום 19.9.2012, וכי בקשתו הראשונה של העותר לתוספת שכר טרחה הוגשה כשנתיים לאחר מכן. כמו כן הבקשה לעיון חוזר בהחלטת הרשם מיום 22.3.2016 הוגשה ביום 26.7.2020 בחלוף כשמונה שנים מסיום הליך הפירוק, ולמעלה מארבע שנים מיום מתן ההחלטה האמורה. בנוסף נטען כי העותר לא צירף כמשיב לעתירה את אורן, שרבות מן הטענות בעתירה נוגעות אליו. בהקשר זה צוין, כי עיון בעתירה מעלה שנסיבות חתימת המחאת הזכות ועיתוי הגשתה לרשם נותרו עמומות ומעוררות שאלות וספק רב. לגוף הדברים, נטען כי אמת המידה להתערבות בהחלטותיהם של הרשם ועוזר הרשם, כפי שהוגדרה בפסיקתו של בית משפט זה, היא מצומצמת ביותר, והמקרה דנן אינו מצדיק התערבות בהן. כך, נטען כי בקשתו של העותר נבחנה ונדחתה לגופה הן על-ידי הרשם דאז והן על-ידי עוזר הרשם כיום, שמצאו כי שיעור שכר הטרחה ששולם למפרקים במהלך תקופת הפירוק אשר עמד מעל ל-3,100,000 מיליון שקלים הוא ראוי ואף מעבר לכך.

12.

ביום 28.7.2021, לאחר שניתנה לו הרשות לעשות כן, הגיב העותר על תגובות המשיבים לעתירה. לטענת העותר, לא חל שיהוי בהגשת העתירה, אלא שהתמשכות ההליכים היא תולדה של מה שתואר על-ידו כ"התעקשות" של המשיבים שהבקשה לפסיקת שכר טרחה נוסף תוגש על-ידי אורן. בנוסף נטען כי צירופו של אורן לעתירה אינו נדרש, שכן החל מהרגע שבו חתם על המחאת הזכות "הוא יצא לגמרי מהתמונה".

דיון והכרעה

13.

לאחר שעיינו בטענות הצדדים, מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף. ראוי לפתוח בכך, שאי צירופו של אורן, שהוא משיב רלוונטי לעתירה, מהווה בנסיבות העניין פגם ממשי המצדיק זאת כשלעצמו (ראו: בג"ץ 353/67

"אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' שר התחבורה , פ"ד כב(1) 332, 336 (1968); בג"ץ 3721/04 כבל נ' יו"ר מפלגת הליכוד , פסקה 4 (26.3.2004); בג"ץ 6068/13 רופר נ' השר לבטחון פנים , פסקה 2 (8.9.2013); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 454 (2017)). לא ניתן לקבל בהקשר זה את טענת העותר כי אורן "יצא לגמרי מהתמונה" עם חתימתו על המחאת הזכות, ולכל הפחות היה ראוי כי הוא יצורף לעתירה כמשיב ויציג גרסה זאת בעצמו. הדברים אמורים בהתחשב בכך שלא הוצגה בעתירה תשתית עובדתית ברורה דיה בכל הנוגע לתאריך שבו הומחו הזכויות מאורן לעותר ולנסיבות שבהן הדבר נעשה ללא ידיעתו של האחרון. למעשה, העותר עצמו הודה כי פרטים מסוימים בהקשר זה כלל אינם ידועים לו. כמו כן, אף אם, כגישת בית הלל, לא היינו זוקפים לחובת העותר את כל התקופה שחלפה בינתיים, בשלב זה – ומשחלפו שנים – שיהוי התגבש גם התגבש.

14.

למעלה מן הצורך נוסיף ונזכיר, כי שיקול הדעת המסור לרשם בהחלטות הנוגעות לשכר טרחה הוא רחב (ראו: בג"ץ 4222/95 פלטין נ' רשם האגודות השיתופיות , פ"ד נב(5) 614, 623 (1998); בג"ץ 3886/06 צ'מיני נ' רשם האגודות השיתופיות

(17.10.2006)). על כן, אף אם לא היו עומדות כנגד העותר עילות הסף האמורות, המשוכה הניצבת בפניו היא גבוהה, ולא התרשמנו כי הונח בסיס מספק להרים את הנטל בעניין זה.

15.

סוף דבר: העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסכום של 4,000 שקלים (2,000 שקלים למשיבים 2-1 ו-2,000 שקלים למשיבה 3).