בג"ץ 43/08 בג"ץ 43/08

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

זוהי עתירה כנגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה (כב' השופט יגאל פליטמן) מיום 25.9.07 בה דחה בקשת רשות ערעור של העותר על החלטת בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה מיום 5.3.07 (כב' השופטת איטה קציר). ההחלטה האחרונה דחתה ערעור של העותר על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) של המוסד לביטוח לאומי, אשר דחתה את תביעת העותר להחמרת מצב לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956.

2.

העותר נפגע בגבו בתאונת דרכים בשנת 1992. התאונה הוכרה כתאונת עבודה. עניינו של העותר נדון בפני ועדות שונות, והגיע לערכאות בתי הדין לעבודה. במסגרת דיון בפני בית הדין האזורי לעבודה בתיק בל 1384/05, ופסק בהסכמת הצדדים ביום 28.6.05 כי עניינו של העותר יוחזר לועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, וניתנו הוראות כיצד יש לקיים את הדיון בפניה. על הועדה היה לתת את החלטתה בנושא הקשר הסיבתי שבין החמרת מצבו הרפואי של

העותר, כנטען, לבין התאונה.

3.הועדה הרפואית לעררים התכנסה בהרכבה החדש ביום 31.5.06 ודנה בעניינו של העותר. היא הגיעה למסקנה כי לא קיים קשר סיבתי בין החמרת מצבו הרפואי לבין התאונה, ונימקה את עמדתה.

4.

העותר ערער על החלטה זו לבית הדין האיזורי לעבודה, והעלה טענות שונות, אשר, לדעתו, פוסלות את החלטת הועדה.

5.

בית הדין האיזורי דן בפירוט בטענות העותר ובטענות שכנגד שהועלו מטעם המשיב. הוא קבע, כי לא נפל פגם בדרך ניהול הדיון בפני הועדה, ובאופן בו נבחן עניינו של העותר על ידה. הוא לא מצא אף להתערב בשיקוליה המקצועיים של הועדה, ובמסקנתה כי לא מתקיים קשר סיבתי בין החמרת מצבו של העותר לבין התאונה. בית הדין האיזורי מסכם את מסקנותיו באומרו:

"ניכר כי הועדה בחנה את הדברים לעומקם, תוך שהיא מפרטת ומנמקת את מסקנותיה, אליהן הגיעה בהתבסס על כל החומר המצוי בתיק, תוך שהיא סבורה כי די לה בכך כדי להגיע לכלל מסקנה בדבר שלילת קיומו של קשר סיבתי בענין הנדון. מכל האמור עולה, כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה הרפואית לעררים".

6.

בבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית הדין הארצי לעבודה, בחן בית הדין את פרטי הענין, והגיע למסקנה כי אין מקום ליתן רשות ערעור, באין עילה להתערב בקביעות פסק הדין קמא. בית הדין הארצי מוסיף וקובע, כי מעיון בפרוטוקול הועדה הרפואית עולה כי היא מילאה אחר הוראות פסק הדין שמכוחו הוחזר הענין אליה. הוא מציין כי הועדה הגיעה למסקנה מעיון בתיק הרפואי כי אין צורך בבדיקות נוספות של העותר, ודנה בצורה מפורטת בשאלת הקשר הסבתי לתאונה, ודחתה קיומו של קשר כזה מנימוקים אותם פירטה בהרחבה. לאור כל אלה, מצא בית הדין הארצי כי לא נפל פגם בהחלטת בית הדין האיזורי, אשר בחן את התנהלותה של הועדה, וקבע כי היא היתה התנהלות כדין. לאור זאת, דחה את בקשת רשות הערעור, כאמור.

7.

העותר מבקש את התערבותנו בהחלטות בתי הדין לעבודה, אשר דחו את בקשותיו להתערב בקביעותיה של הועדה הרפואית לעררים בעניינו. הוא מבקש, כי נעמיד תחת שבט בקורתנו את החלטת הועדה הרפואית, וכי נבטלה הן מטעמים דיוניים והן מטעמים מהותיים, וכי נקבע כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין החמרת מצבו, שיש בו כדי לזכותו בשיעור הנכות הקבועה שהוא טוען לו.

8.

דין העתירה להידחות על הסף. כלל הוא כי התערבות בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בהחלטות בתי הדין לעבודה הינה צרה, ומצטמצמת למקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטת בית הדין, וכאשר שורת הצדק מחייבת את תיקונה (בג"צ 755/07 עו"ד דורון נ' בית הדין הארצי לעבודה (8.10.07); בג"צ 5666/03 עמותת קו לעובד נ' בית הדין הארצי לעבודה (10.10.07); בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פד"י מ(1) 673, 693).

9.

מקרה זה אינו נופל בגדר אותם עניינים המצדיקים התערבות בית משפט זה בהחלטות בית הדין לעבודה. העותר זכה להליך תקין בפני הועדה הרפואית המקצועית בבירור תביעתו להחמרת נכותו, שחייבה בחינת קשר סיבתי בין מצבו הרפואי לבין התאונה. הקביעה המקצועית של הועדה שמשה מושא לבחינת שתי ערכאות שיפוטיות במערכת בתי הדין לעבודה. שתיהן כאחת לא מצאו פסול דיוני בהליך בירור תביעתו של העותר, ולא ראו פגם במסקנות הועדה לגופן.

אין עילה להתערב בהחלטותיהן של ערכאות בית הדין לעבודה, משלא נפל בהן פגם העשוי לשמש עילה כזו.

העתירה נדחית על הסף, אפוא.