בג"ץ 433/10 פאדי דוויק נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

לעתירה שבפנינו, המכוונת לשימוש שעושים כוחות הביטחון במתקן שיקוף במחסום תרקומיא הסמוך לחברון ופוגע, כנטען, בפרטיותם ובכבודם של העוברים במחסום בכך שהוא מציגם כאילו הופשטו מבגדיהם, לא ניתן – לעת הזו – להידרש.

העותר, שאינו מיוצג, הוא אסיר בבית-הסוהר רמון, אשר ככל הנראה נטל על עצמו את מלאכת ייצוגם של האסירים הביטחוניים בבית-הסוהר אל מול הרשויות בענין נוהלי השיקוף במחסומי צה"ל. עתירתו, אשר נוסחה בכלליות רבה ולא גובתה במסמכים כלשהם, הוגשה לבית-משפט זה ביום 17.1.10. בין היתר, לא צוין בעתירה לאיזה מחסום כוונו ההשגות ואם מוצו ההליכים קודם שהוגשה העתירה. לאחר שאפשרתי לעותר להבהיר את עתירתו ולהוסיף את הפרטים הנדרשים הוא הסביר, כי תלונתו נוגעת למחסום תרקומיא וכי הוא פנה במכתבים למבקר המדינה ולמשרד הביטחון, שטרם השיבוהו דבר. העתקי הפניות לא צורפו.

בתשובתה המקדמית לעתירה ציינה המשיבה, כי לא אותרה כל פנייה למבקר המדינה וכי הפנייה למשרד הביטחון נעשתה רק ביום 12.1.10, היינו, ימים אחדים קודם שהוגשה העתירה, ובלא שניתנה לרשות הנוגעת בדבר השהות לברר את הפנייה ולהשיב עליה. העותר, שהתבקש להשיב על האמור בתשובת המדינה, ובה טענות סף נוספות, לא עשה כן חרף מספר תזכורות שנשלחו אליו בידי מזכירות בית-המשפט.

ברי, כי העתירה אינה בשלה לבירור. הכלל בדבר מיצוי הליכים משמיענו, כי בית-משפט זה לא יוכל להקדים את הרשות המנהלית בבחינתן של תלונות הנוגעות לאורח פעולתה. רק משמוצתה הפנייה לרשות הרלוואנטית ולא נתקבל מענה המניח את הדעת, פתוחה הדרך לפנייה לבית-המשפט. מאחר שכך לא נעשה במקרה דנן, אין מנוס מדחייתה של עתירה זו על הסף, וכך אנו עושים.

לעותר שמורה זכותו לשוב ולפנות לערכאות, על-פי הכללים הקבועים בדין.