פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
4360/06
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופטת ע' ארבל
העותרים:
1. פלוני
2. פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1.
ביה"ד הרבני האזורי בירושלים
2. פלוני
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
תאריך הישיבה:
י' בסיון התשס"ו
(6.6.06)
בשם העותרים:
עו"ד יעקב גנים
בשם המשיב 1:
עו"ד שמעון יעקבי
בשם המשיב 2:
עו"ד שושנה גלאס; עו"ד מורן ואלך
פסק-דין
השופט א' ריבלין:
העותרת והמשיב 2 היו נשואים זה לזו, ולהם ארבעה ילדים משותפים. ביום 1.8.2002 התגרשו. העתירה שבפנינו נוגעת להחלטותיו של בית הדין הרבני האזורי – החלטות זמניות – בעניין משמורת אחד הילדים – בן שש שנים. העותרת טוענת כי לאור האמור בחוות-דעת המומחים שהוצגו לבית הדין, היה על בית הדין לשנות מהחלטתו הראשונית ולהורות על העברת הילד מאביו לאמו. לדבריה, בית הדין ממאן להורות כך משום שאצל האב מקבל הקטין חינוך חרדי. עוד טוענת העותרת, כי לאור האופן בו מתנהל ההליך בבית הדין, איבד זה האחרון את הסמכות לדון בסכסוך.
עיינו בעתירה ובתגובה לה ושמענו את טענות הצדדים. מסקנתנו היא, כי דין העתירה להידחות. בית משפט זה אינו מכהן כערכאת ערעור על החלטות של בית הדין הרבני. "בתי הדין הרבניים, כבתי הדין הדתיים המוכרים האחרים, הם רשות שיפוט עצמאית בכל נושא ועניין הבא בגדר סמכותם. במסגרתם תתברר המחלוקת עד תום ושם תוכרע, כי זה רצון המחוקק. אנו, כבית-משפט גבוה לצדק, איננו משמשים ערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הרבני הגדול, בין אם מקובלות הן עלינו מבחינת העקרונות או התוצאה ובין אם לאו" (בג"צ 1923/91 רוזנצויג נ' בית הדין הרבני האזורי , פ"ד מו(2) 1). התערבותו של בית משפט בהחלטותיו של בית הדין הרבני מוגבלת לעילות הקבועות בהוראות סעיפים 15(ג) ו-15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה, לאמור: חריגה מסמכות, פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, ומקרים בהם בית המשפט רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק (ראו בג"ץ 5227/97 מיכל דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול , פ"ד נה(1) 453).
בענייננו אין מתקיימת, בשלב זה, עילה להתערבות. איננו רואים צורך להידרש לכל הטענות וטענות-הנגד המועלות על-ידי הצדדים, ונדגיש רק זאת: הסכסוך בין הצדדים חריף וקשה. במסגרתו עולות טענות חמורות של הצדדים זה על זה - טענות שלא זה המקום לפרטן - אשר עשויה להיות להן השפעה גם על שאלת סדרי המשמורת וההחזקה בקטין. שאלה זו האחרונה שנויה במחלוקת עזה בין הצדדים. היא טרם הוכרעה באופן סופי בבית הדין הרבני האזורי, וגם לא עמדה לביקורת ערכאת הערעור המוסמכת – היא בית הדין הרבני הגדול. נראה, שההליכים בבית הדין עומדים לפני סיום – כראוי וכנדרש בהתחשב במהות הנושאים שעל הפרק – ויש, בנסיבות העניין, לאפשר את מיצויים. זאת ועוד, מסתבר כי גם על החלטות זמניות שכנגדן טוענת העותרת בפנינו היא לא השיגה בפני בית הדין הרבני הגדול. במהלך הדיון בפנינו היא הודיעה שתשקול צעד כזה.
המלצנו בפני המשיבים כי יושבו על כנם סדרי הראייה בין העותרת לבין הקטין. תשובתם היתה, כי עניין זה יישקל בחיוב. רשמנו זאת לפנינו. מכל מקום, החלטת בית הדין בדבר עיכוב הביקורים (מיום 24.4.2006) היא זמנית, ואם טרם ניתנה החלטה נוספת בעניין – יש להניח כי היא תינתן בקרוב.
בהתחשב בכל האמור, העתירה נדחית בלא צו להוצאות.
ש ו פ ט
השופטת א' פרוקצ'יה :
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופטת ע' ארבל :
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין.
ניתן היום, ט"ו בתמוז התשס"ו (12.7.06).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ת