בג"ץ 4366/21חברת סי בר בע"מ נ. הועדה הארצית לתכנון ולבניה של תשתיות לאומ

השופט א' שטיין:

1.

העתירה שלפנינו תוקפת את החלטת הוועדה הארצית לתכנון ולבניה של תשתיות לאומיות (להלן: הות"ל ) אשר דחתה את השגתן של העותרות נגד תת"ל 101/א – קו מטרו M1S (להלן: התכנית ) .

2.

מדובר בתכנית מפורטת לחלקו הדרומי של קו המטרו M1 , שהינו חלק ממערכת המטרו המתוכננת במטרופולין דן (ביחד עם קווי המטרו M2 ו- M3 ). לאחר דיונים בתכנית שקויימו במליאת הות"ל, פרסמה הות"ל בחודש יוני 2020 הודעות בהתאם לסעיף 76ג(6) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבנייה ), בדבר העברת התכנית להערות הוועדות המחוזיות לתכנון ולבניה ולהשגות הציבור. בחודשים אוגוסט-נובמבר 2020, נערך דיון בהערות ובהשגות בפני החוקרת שמונתה במסגרת ההליך.

3.

השגתן של העותרות נשמעה בפני החוקרת ביום 25.10.2020.

4.

ביום 26.4.2021, ועדת המשנה להערות והשגות של הות"ל (להלן: ועדת המשנה ) קיימה דיון בהמלצות החוקרת, ובסופו הוחלט לקבל המלצות אלו בכפוף לשינויים שנקבעו בהחלטה. באותו יום נערך דיון במליאת הות"ל בעניינה של החלטת ועדת המשנה, ובסופו הוחלט לאמץ החלטה זאת ברובה ולפרסם את התכנית להתנגדויות בהתאם להוראות סעיף 106(ב) לחוק התכנון והבניה.

5.

ביום 21.6.2021 – במקביל לפרסום התכנית להתנגדויות לפי סעיף 106(ב) לחוק התכנון והבניה, ועוד בטרם נשמעו ההתנגדויות הנוספות – הוגשה עתירה זו.

6.

העותרות, בעלות מקרקעין בתחום התכנית, העלו בעתירתן טענות רבות נגד ההחלטה לדחות את השגותיהן וטענות שונות נגד התכנית עצמה.

7.

בתגובותיהן המקדמיות טענו המשיבות כי העתירה הוגשה בזמן שההליך התכנוני שנערך בעניין התכנית תלוי ועומד בפני רשויות התכנון. כך, העתירה הוגשה עוד בטרם נערך דיון בהתנגדויות שהוגשו בהתאם לסעיף 106(ב) לחוק התכנון והבניה; בטרם התקבלה החלטה סופית באותן ההתנגדויות; ובטרם נדרשה הממשלה לאישורה של התכנית. נוכח האמור, טענו המשיבות כי דין העתירה להידחות על הסף בהיותה מוקדמת.

8.

בעוד שהמשיבות 3-1 הסתפקו בטענה לפיה יש לדחות את העתירה על הסף בהיותה מוקדמת, המשיבות 5-4 הגיבו, בנוסף, לגופם של דברים. המשיבה 4 טענה כי מן הדין לדחות את העתירה לגופה משלל של טעמים; ואילו המשיבה 5 טענה כי לטעמה התכנית לוקה בפגמים וכי היא שומרת על זכותה לעתור כנגדה – מטעמיה היא – במועד המתאים.

9.

העותרות ביקשו להגיב לטענה כי עתירתן הקדימה את זמנה. אחרי שנעתרתי לבקשתן, טענו העותרות כי בנסיבות דנן עיכוב הבירור הענייני של טענותיהן ביחס לתכנית גופה הינו "חסר כל תוחלת מינהלית". לטענת העותרות, ההליך שמתקיים בגדרו של סעיף 106(ב) לחוק התכנון והבניה אינו נוגע להיבטים הנוגעים אליהן – זאת, בשעה שההיבטים הנוגעים אליהן ולהשגותיהן כבר הוכרעו, לשיטתן, באופן סופי. לעניין אישור הממשלה שטרם ניתן, נטען כי "בנסיבות אלה, אישור הממשלה להחלטת המשיבים 1-2 (למצער ביחס לעותרות), היא בוודאי " החלטה צפויה"".

10.

דין העתירה להידחות על הסף.

11.

הלכה היא עמנו כי בית משפט זה לא יידרש לעתירות נגד החלטות מנהליות שטרם גובשו באופן סופי ומחייב (ראו: בג"ץ 653/14 א.ס.י.ב אחזקות בע"מ נ' הוועדה הארצית לתשתיות לאומיות משרד הפנים פסקה 6 (18.5.2014)). הלכה זו חלה, כמובן, גם ביחס לעתירות אשר באות לתקוף הליכים תכנוניים: בהקשר זה נפסק כי זמנה של ביקורת שיפוטית על הליכי תכנון תגיע כאשר הליכי התכנון יבואו אל סיומם, וכי אין מקום לעריכתה של ביקורת שיפוטית על החלטות ביניים של רשויות התכנון, בזמן שהליכי התכנון תלויים ועומדים (ראו: עע"מ 2141/09 הוועדה המחוזית המשותפת לתכנון ובניה נ' אחל"ה איכות חיים לתושבי השרון פסקה 12 (17.11.2010) והאסמכתאות שם).

12.

כלל זה כפוף לחריג: בית משפט זה הכיר באפשרות חריגה לקיים ביקורת שיפוטית קודם שמוצה ההליך התכנוני, אולם בהקשר זה הובהר כי "הכלל העקרוני שלפיו הביקורת השיפוטית תבוא רק לאחר השלמת הליכי התכנון, הוא כלל שהסטייה ממנו תהיה בנסיבות יוצאות דופן " (בג"ץ 2269/13 העמותה להגנת הסביבה כרמל מנשה נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה פסקה 16 (13.10.2013)). חריג זה הינו צר מאד ושמור למקרים חריגים ביותר.

13.

בענייננו-שלנו מדובר בעתירה אשר כולה נסובה על תוכן החלטת הות"ל. מקרים כדוגמת זה נשלטים על ידי הכלל שכאמור חוסם את הגשת העתירות עד לסיומם של הליכי התכנון, ולא על ידי החריג לכלל.

14.

העותרות ביקשו לשוות לעצמן מעמד של "בעל דין מיוחד" שהכלל הרגיל לא חל עליו. סבורני כי עלינו לדחות ניסיון זה בשתי ידיים ולדבוק בכלל. נראה כי העותרות סבורות כי ההחלטה בעניינן עומדת במנותק מההחלטה בעניין התכנית כולה. לא כך הם פני הדברים. התכנית שבה עסקינן אינה בגדר אוסף של הוראות ביחס לתאי שטח סמוכים. מדובר ביצירה שלמה ואורגנית, אשר כל היבט בה משליך על היבט אחר. מטבע הדברים, החלטה בדבר דחיית התנגדות בנוגע לתא שטח אחד, מתקבלת, בין היתר, לאור הוראות התכנית ביחס לתאי שטח אחרים. מדובר במלאכת מחשבת, אשר לא ניתן לנתק חלק אחד ממנה, ולדון בעניינו בנפרד, משל אין משמעות לשאר החלקים. ברי הוא, אם כן, כי לא ניתן לקיים דיון מושכל בעתירה נגד החלטת-ביניים תכנונית לפני שההליך התכנוני הושלם באופן שמעמיד לנגד עינינו את תמונת המצב בשלמותה; וממילא אין מקום לדון בהחלטה שדוחה או מקבלת התנגדות אחת מכלל ההתנגדויות לפני שתכנית כולה אושרה או נדחתה. עתירות בכגון דא הן עתירות מוקדמות שעילתן לא הבשילה; ועל כן – בנתון לחריג הצר שהזכרתיו לעיל – דינן להידחות על הסף.

15.

העותרות מבקשות שניצור עבורן דוקטרינה חדשה שתאפשר ביקורת שיפוטית על "החלטה צפויה". לבקשה זו לא נוכל – וממילא לא נרצה – להיענות. כללי הדיון בבג"ץ לפיהם אנו פועלים אינם בגדר "תכנית כבקשתך" (ראו והשוו:

ע"א 5400/18 מיר נ' מירון (28.1.2019), פסקה 1 לפסק דיני).

16.

סוף דבר, העתירה נדחית. העותרות תישאנה בהוצאות המשיבות 3-1, במאוחד, בסך של 10,000 ₪, ובהוצאות העותרות 4-5, אשר הגיבו גם לגופן של טענות העתירה, בסך של 10,000 ₪ לכל אחת.