בג"ץ 44080-10-24 בג"ץ 44080-10-24

השופט עופר גרוסקופף:

עניינה של העתירה שלפנינו בביטול הרשעת העותר בעבירות הנוגעות להחזקת כלב מסוכן בניגוד לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002 ולתקנות להסדרת הפיקוח על הכלבים (ייבוא והחזקה של כלבים מסוכנים), התשס"ה-2004 (להלן: החוק ו-התקנות, בהתאמה).

1.במהלך השנים 2021-2019 הוטלו על העותר, עורך דין במקצועו המייצג את עצמו, 6 קנסות מנהליים מכוח הוראות התקנות, לאחר שנצפו הוא או בני משפחתו על ידי הפיקוח העירוני כשהם מחזיקים בכלבה מסוג רוטווילר מעורב ללא רישיון בתוקף, ובחלק מהמקרים אף שלא בהתאם לכללים הקבועים בדין באשר לאופן החזקתה ברשות הרבים. העותר ביקש להישפט על העבירות וביום 28.11.2022 הורשע על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בחולון בכל העבירות. בעקבות הרשעתו נגזרו על העותר בהחלטה מיום 21.12.2022 קנס בגובה של 16,500 ש"ח והוצאות משפט בסך 300 ש"ח (ת"פ 846/20, ת"פ 2359/20, ת"פ 2360/20, ת"פ 2361/20, ת"פ 1508/21, ת"פ 2621/21; כב' השופטת חן מאירוביץ'). ערעור שהגיש העותר לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, נדחה ביום 30.1.2023 (עפמ"ק 46044-01-23; כב' השופט העמית ציון קאפח); גם בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה נדחתה ביום 9.5.2023 (רע"פ 1737/23; השופט חאלד כבוב); וכך גם בקשה להורות על קיום משפט חוזר (מ"ח 3663/23, החלטה מיום 18.6.2023; המשנה לנשיאה, השופט עוזי פוגלמן). כן יצוין כי העותר מזכיר הליך נוסף שהוגש על ידו, אך הקשר לענייננו לא הוברר דיו (בג"ץ 6010/24; העתירה נדחתה ביום 28.7.2024 על ידי השופטים דפנה ברק-ארז, דוד מינץ ו-יוסף אלרון).

2.טענת העותר, בעיקרו של דבר, היא כי הרשעתו היא הרשעת שווא אשר התקבלה ונבחנה מתחילתה ועד סופה על ידי מי שאינם מומחים בסוגיה, מבלי להסתייע בחוות דעת מקצועית מתאימה, בעוד העותר הוא "המומחה לכלבנות היחיד בכל המשפט שהתקיים בעניין זה" (פתח הדבר לעתירה). לב המחלוקת בכלל ההליכים המשפטיים האמורים נוגע לכפירתו של העותר בהגדרת כלבתו כ"כלב מסוכן" בהתאם לחוק.

3.דין העתירה להידחות על הסף. מן המפורסמות כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטית של ערכאות אחרות, לרבות על החלטות שניתנו על ידי בית משפט זה, אלא במקרים חריגים שבהם נפל בהליך פגם היורד לשורש העניין, כגון כאשר מתעוררת שאלה של חוסר סמכות או שרירות בתחום שהוא "מינהלי טהור" (בג"ץ 6786/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (11.11.2019); בג"ץ 2729/23 דז'לדטי נ' האופוטרופוס הכללי - יחידת החילוט, פסקה 3 (20.4.2023); בג"ץ 8122/23 אלמלח נ' רונן, פסקה 3 (13.11.2023)). טענות העותר אינן מגלות עילה להתערבות שיפוטית בהתאם לאמות המידה האמורות, ואינן אלא ערעור על קביעותיהן של הערכאות השונות שדנו בעניינו. כך, מעיון בהחלטות מושא העתירה עולה כי בניגוד לנטען, סיווגה של הכלבה בבעלות העותר נשען על החלטתו של הווטרינר העירוני ועדותו בפני בית המשפט לעניינים מקומיים. ואולם, העותר כופר במומחיותו של הווטרינר העירוני בסוגיה מושא המחלוקת, וכפועל יוצא בממצאיו, וגורס כי מומחיותו שלו, הנשענת על ניסיון חייו בגידול כלבים ממגוון זנים, לא רק גוברת על זו של הווטרינר העירוני, אלא שהיא היחידה שהוכחה כמקצועית ומהימנה. פשיטא כי אין בטיעון זה, אשר נדון לגופו על ידי הערכאות השונות ונדחה, כדי להביא את עניינו של העותר לגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבותנו במלאכתן של הערכאות המוסמכות – רחוק מכך.

4.לפיכך, העתירה נדחית. משלא התבקשו תגובות, אין צו להוצאות.