בג"ץ 4476/06 רועי בוכבינדר נ. מדינת ישראל

השופט א' ריבלין

1.העותר, מועמד לשירות ביטחון, חפץ כי גיוסו לצה"ל יידחה, וזאת, על-מנת שיתאפשר לו להתקדם בתחום הכדור-סל באמצעות לימודים באוניברסיטה בארצות-הברית – לימודים שימומנו באמצעות מלגת כדור-סל.

מסתבר, כי תאריך גיוסו המקורי של העותר חל במחצית שנת 2005. התאריך נדחה מספר פעמים, כאשר ביני לביני, הוחלט שלא להכיר בעותר כספורטאי מצטיין ושלא לדחות את גיוסו לצורך לימודים בחו"ל, כבקשתו. חרף זאת, בבוא יום הגיוס – לא התייצב העותר, והוכרז כמי שנעדר מן השירות שלא ברשות. לאחר חלופת מכתבים נוספת, נקבע לעותר מועד גיוס חדש. כעבור זמן קצר אף הוחלט להכיר בעותר כ"ספורטאי פעיל" – מעמד המקנה לו הטבות מסוימות שאינן עולות כדי ההטבות המוקנות ל"ספורטאי מצטיין". או אז, בהתקרב מועד הגיוס המיועד, הגיש העותר את הבקשה לדחות את מועד גיוסו בשנה, וזאת, על-מנת שיוכל ללמוד באוניברסיטת Fairfield

שבארצות-הברית, תחת מלגה. ששה ימים לפני מועד הגיוס הוגשה העתירה דנן, ובה חוזר העותר על בקשתו האמורה.

2.לאחר שנשמעו טענות הצדדים בעל-פה, הצענו כי ישקלו הסדר לפיו שירותו של העותר יידחה לשנה אחת ולא יותר, על-מנת שיממש את המלגה שלה זכה, "וזאת בתנאי שתבוא הצעה מצדו כי לא יעתור אל המשיבים בבקשה לדחייה נוספת, כי יביא אישור מן המכללה כי אין לו התחייבות לשהות בה מעבר לאותה שנה, וכי שהות זו תבוא במקום החופשות שנוהגים המשיבים ליתן, בתנאים מסויימים, לספורטאים". כך הצענו, והנה הודיענו העותר, כי הוא מקבל את ההצעה, אך מיד הוסיף תנאים משלו, שאין משמעותם אלא אי-קבלת ההסדר כפי שהוצע.

3.בנסיבות אלה, אין לנו אלא לבחון את העתירה לגופה לפי הכללים החלים על העניין. העותר מעוניין לממש את הפוטנציאל הגלום בו בתחום הכדור-סל – מימוש שלדבריו הוא גם בגדר אינטרס ממלכתי. הוא מצרף לעתירתו מסמכים המעידים על כישרונו. הוא אף מצהיר כי בכוונתו לשרת, בבוא היום, שירות צבאי מלא. לעת הזו, מבקש הוא דחייה של שנה בשירות, לצורך לימודים באוניברסיטה שבארצות-הברית. דא עקא, שבקשתו זו – כך מסבירים המשיבים – אינה עולה בקנה אחד עם הכללים הנוהגים ביחס לספורטאים מצטיינים, אף לא עם המדיניות הנקוטה אצל המשיבים בכל הנוגע לדחיית שירות לצורך לימודים (שלא במסגרת העתודה האקדמאית).

4.העותר זכה ליחס גמיש מצד רשויות הצבא. אלה ניאותו, לפנים משורת הדין, לשוב ולדון בבקשותיו, ואף לדחות את מועד גיוסו וליתן לו מעמד של "ספורטאי פעיל", לאחר שעשה דין לעצמו ונעדר מן השירות במועד שנקצב לו. עשיית דין עצמי כזו, יצוין, כבר היוותה בסיס לדחייה על הסף של עתירות כגון דא (ראו למשל בג"צ 9270/05 אלאייב נ' שר הביטחון (לא פורסם)). מדיניותם של המשיבים היא שבעיקרון, אין לדחות את השירות הצבאי של המצטיינים בספורט (ובתחומים נוספים), אלא ליתן להם הקלות, המאפשרות לצלוח את השירות הצבאי תוך שילוב עם העיסוק בספורט. העותר, כאמור, הוכר כזכאי להקלות – אם כי הקלות "מדרג שני" וזאת לנוכח סיווגו כ"ספורטאי פעיל" להבדיל מ"ספורטאי מצטיין". ואולם העותר אינו זכאי לדחיית שירות – כפי שספורטאים אחרים – מצטיינים ופעילים – אינם זכאים לכך. בפרט, מדיניות המשיבים היא שלא לדחות את השירות הצבאי לצורכי לימודים אקדמיים אלא דרך מסלול העתודה האקדמי. מדיניות זו אושרה על-ידי בית משפט זה (ראו למשל עניין אלאייב הנ"ל), ולא נמצא לנו טעם מבורר מדוע יש לסייגה עת מדובר בלימודים הכוללים פיתוח כישורי ספורט. כמובן, המדיניות האמורה אינה נעולה בחותם – יש להפעילה בסבירות ואף המשיבים מאשרים כי יש לה חריגים – ואולם במקרה הנדון, אין עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטת המשיבים.

העתירה נדחית. אין צו להוצאות.