בג"ץ 4478/13 פלוני נ. משרד הביטחון

השופט י' עמית :

עתירה נגד משרד הביטחון והמנהלה הביטחונית לסיוע (להלן: המנהלה ), בגדרה מבקש העותר פיצוי כספי וסיוע בדיור ושיקום.

1.

כפי שניתן להבין מהעתירה ומתגובתם המקדמית של המשיבים, אביו של העותר נרצח בשנת 1988 בפיגוע ירי, במהלכו נפצעו גם העותר ואחיו, עקב חשד לשיתוף פעולה עם ישראל. אלמנת אביו של העותר (שאינה אמו) זכתה לשיקום מידי המנהלה בשנת 1994, ובתוך כך הוענק לעותר ולאחיו רישיון ישיבה בישראל.

העותר, אשר אינו מיוצג, מרצה כיום עונש מאסר בן 16 שנים לאחר שהורשע בעבירה של הריגה ובעבירות נוספות. מועד שחרורו המלא של העותר חל ביום 5.9.2014, ומועד שחרורו המנהלי חל ביום 21.3.2014.

2.

בעתירתו מבקש העותר, ליתן צו המורה למשיבים ליתן טעם "מדוע העותר שעולמו נחרב עליו עקב הרג אביו ע"י מחבלים עקב חשד לשיתוף פעולה עם ישראל ופציעת העותר שהגן על אביו... וגורש מכפרו... לא קיבל שום סיוע דיור ושיקום ו/או מענק ו/או תגמול כספי".

[במאמר מוסגר: העותר מייצג את עצמו, באשר הסנגוריה הציבורית אינה עוסקת בכגון דא, ובקשתו לייצוג על ידי האגף לסיוע משפטי נדחתה].

3.

דין העתירה להידחות על הסף.

בעתירתו מבקש העותר שני סוגי סעדים. האחד פיצוי כספי, והשני סיוע בדיור ושיקום.

לעניין הבקשה לסיוע בדיור ושיקום – מתגובתם המקדמית של המשיבים עולה כי בשנת 1997 העותר פנה למנהלה בבקשה לקבלת סיוע בדיור, ובתגובה נמסר לו כי לצורך קבלת סיוע עליו להראות כי השתלב במעגל העבודה. מאז ועד עתה העותר לא פנה למנהלה בנושא זה (עובדה זו אינה מתמיהה, שהרי העותר נתון במאסר מאז שנת 1998). בנסיבות אלו, משעה שחלפו כ-17 שנה מאז פנה העותר למנהלה, הדרך המתאימה לבירור זכויותיו אינה באמצעות הגשת עתירה לבית משפט זה, אלא בדרך של הגשת בקשה מחודשת למנהלה, שמא נשתנו הנסיבות המצדיקות מתן סיוע.

לעניין הפיצוי – מתגובתם המקדמית של המשיבים עולה כי העותר פנה למשרד הביטחון בנושא זה פעם אחת בלבד, בשנת 2005, בבקשה לקבל פיצוי. בתגובת המנהלה לבקשתו נאמר לעותר כי המנהלה אינה עוסקת במתן פיצוי ומכל מקום אין העותר זכאי עוד לטיפולה. העותר לא שב ופנה למנהלה או לכל גורם אחר בעניין זה, וככל שהעתירה שלפניי מכוונת נגד ההחלטה הנ"ל, הרי שחלפו למעלה משמונה שנים מאז נתינתה מבלי שהעותר פעל בנדון. בכך לוקה העתירה בשיהוי כבד.

4.

אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף, אם מחמת אי מיצוי הליכים ואם מחמת שיהוי. לא נעלמה מעיניי הערת המשיבים כי "על פני הדברים נראה שהעותר אינו עומד בקריטריונים המזכים בטיפולה של המנהלה, וכיום אינו זכאי עוד לטיפולה". אלא שדברים אלה אינם בבחינת החלטה קונקלוסיבית של המנהלה, ומכל מקום, ככל שעמדת המנהלה תיוותר בעינה, הדרך הנאותה להשיג עליה בטרם פניה לערכאות היא באמצעות פניה לנציב קבילות סייענים (בג"ץ 7536/12 פלוני נ' משרד הביטחון המינהלה הביטחונית לסיוע

(24.6.2013)).

הערה בשולי הדברים: מתגובתם המקדמית של המשיבים עולה כי העותר כלל לא פנה לגורמי הטיפול בשב"ס ואף מסרב להיפגש עם נציגי הרשות לשיקום האסיר. טוב יעשה העותר אם ישתף פעולה עם גורמי הסיוע, שמא ניתן לפתור חלק מבעיותיו. העותר מופנה בהקשר זה גם לאמור בתגובתם המקדמית של המשיבים, בנוגע לאפשרות לפנות באמצעות גורמי בית הסוהר בבקשה למשרד השיכון למתן סיוע בדיור, בהתאם לנוהל מס' 08/24 "נוהל כללים ואופן טיפול באסירים משוחררים".

על כל פנים, אין באמור כדי להשליך על האפשרות העומדת בפני העותר לשוב ולפנות למנהלה.

5.

סוף דבר, העתירה נדחית, ובנסיבות העניין ללא צו להוצאות.