בג"ץ 7536/12 פלוני נ. משרד הביטחון

השופט נ' הנדל:

1.

מונחת לפנינו עתירה למתן צו על תנאי וצו עשה, אשר יורה למשיבה 1 – המינהלה הביטחונית לסיוע במשרד הביטחון – לבוא וליתן טעם מדוע אין העותר זכאי לטיפול הניתן על ידה. כן נתבקש צו המורה למשיבים לנמק מדוע לא יעניקו לעותר מעמד של תושב קבע, נוכח מצבו הרפואי.

2.

העותר, יליד שנת 1956, שימש בעברו כסייען של שירות הביטחון הכללי. בשנת 1986 הורשע העותר בעבירות של גרימת מוות במזיד תוך ביצוע עבירה, שוד ושוד מזויין. העותר נידון ל-25 שנות מאסר, אולם בעקבות חנינה שקיבל, השתחרר ממאסרו בשנת 1996. בעת שחרורו ממאסר, הועבר העותר לטיפולה של המינהלה הבטחונית לסיוע במשרד הביטחון (משיבה 1, להלן: "המינהלה"), אשר הוקמה בהחלטת ממשלה ב/118, ותפקידה לטפל בשיקומם של סייעני זרועות הביטחון, לפנים משורת הדין ומטעמים הומניטאריים מובהקים. המינהלה סייעה לעותר בתשלום שכר דירה, ואף המליצה למשרד הפנים להנפיק לו תיעוד ישראלי. בהתאם, הונפק לעותר רשיון ישיבת ארעי בישראל, אשר הוארך מעת לעת, כאשר ההארכה האחרונה עמדה בתוקף עד ליום 4.1.2006.

על פי טענת משיבה 1, החל ממועד שחרורו של העותר מבית הסוהר בשנת 1996 נתגלתה בעייתיות בהתנהלותו, כאשר לדבריה, הצית העותר את דירת מגוריו, ואף ניתק קשר עם המינהלה. במהלך השנים האחרונות, גם הורשע העותר בעבירות פליליות נוספות, ונגזרו עליו עונשי מאסר מצטברים של 37 חודשים. על רקע האמור בשנת 2004, לאחר שהקשר עם העותר הפך לבלתי רציף, לרבות תקופה של שלוש שנים במהלכה נותק הקשר כליל, הוגדר העותר כ"מסיים קשר", ונקבע כי אין הוא זכאי עוד לטיפול המינהלה. יצויין, כי על אף קביעה זו, פנה העותר מדי פעם בפעם למינהלה, וביקש לחדש את מעמדו ולסייע לו. פניות אלו נדחו בתגובות מטעם המינהלה, שהודיעה מצידה כי "לאור נסיונו של העותר להצית את הדירה והחובות שהותיר אחריו, ולאור בחירתו לנתק את הקשר עם המנהלה, אין המנהלה מוצאת סיבה לשוב ולהיפגש עם העותר; וכי העותר יכול, ככל תושב ישראלי אחר לפנות לקבלת סיוע מהרשויות בישראל". החל משנת 2010, כארבע שנים לאחר פקיעת תוקפו של רשיון הישיבה האחרון של העותר, הוגשו על ידו בקשות שונות שמטרתן הסדרת מעמדו בישראל. בקשות אלה נדחו על ידי ראש רשות האוכלוסין.

3.

לטענת העורר נסיבות חייו הובילו להיותו דר-רחוב, ובד בבד אף חלה התדרדרות במצבו הרפואי. נטען כי הוא זכאי להמשך טיפולה של המינהלה, ואף שיוסדר מעמדו בישראל ויוענק לו סיוע כלכלי. עוד נטען כי רשות האוכלוסין מתמהמהת בקבלת החלטה בעניין אשרת ישיבה, והדבר עשוי לפתור את שאלת זכאותו לטיפול רפואי.

המדינה בראשית תגובתה הודיעה כי בעקבות הגשת העתירה נשקל עניינו של העותר פעם נוספת, והוחלט לאשר לו מתן היתר שהייה בישראל למשך שנה, כאשר בתום השנה ישודרג ההיתר לרישיון לישיבת ארעי, בכפוף לכך שהעותר לא יהא מעורב בפלילים. באשר לבקשת העותר לקבלת תמיכה מהמינהלה, נטען כי המדובר בסוגייה המצויה בשיקול דעתו של המשיב, ואין זה מדרכו של בית המשפט להתערב בה.

נתבקשה תגובת העותר. בתגובתו לא העלה העותר טענה בדבר היעדר הטיפול בו מטעם המינהלת, והתמקד בטענתו לפיה יש ליתן לו מעמד קבע בארץ, על מנת שיוכל לשקם עצמו מבחינה רפואית. לדבריו "החלטת מנכ"ל רשות האוכלוסין אינה סבירה בנסיבות העניין ויש ליתן לו מעמד קבע בישראל לצורך קבלת זכויות מלאות אשר יסייעו לו בקבלת הטיפולים המתאימים והדרושים".

4.

דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר כל עילה להתערבותנו. באשר לטענות העותר בסוגיית מעמדו, נדמה כי העתירה מיצתה את עצמה בהחלטת מנהל רשות האוכלוסין להעניק לעותר היתר שהייה למשך שנה, תוך הבטחה כי יינתן רישיון לישיבת ארעי באם לא יהיה מעורב בפלילים. על רקע מעורבותו החוזרת ונשנית של העותר בפלילים, סבורים אנו כי החלטת הרשות להתנות את מתן הרישיון באופן האמור אינה בגדר שיקול זר, אלא נשענת על תנאי רלוונטי לפי דין.

באשר לסוגיית התמיכה מהמינהלה, על אף שנדמה כי טענה זו נזנחה בתשובת העותר לתגובת המדינה, נראה כי יש מקום לדחותה על הסף ולגופה. יש לזכור כי המינהלה פועלת על בסיס זכויות שאינן מתחייבות על פי דין ומטעמים הומניטאריים מובהקים. משבחר העותר לנתק את קשריו עם המינהלה, ולקיים קשר אך כאשר הוא מוצא לנכון, אין הוא רשאי לצפות כי המינהלה תעמוד בכל עת לימינו, כאילו זכותו לקבל הסיוע מבלי שהמינהלה רשאית לשקול את העניין – גם על פי התנהגותו ומידת שיתוף הפעולה מצידו.

למעלה מן האמור, דין העתירה אף להידחות על הסף משני טעמים. הראשון – אי מיצוי הליכים. ככל שהעותר סבור כי היה על המינהלה להמשיך ולהכיר בו כזכאי שיקום, לאחר שזכאות כאמור נשללה ממנו, היה עליו לפנות תחילה לנציב קבילות סייענים, לצורך העלאת טענותיו. כפי שנפסק בבג"ץ 3372/05 פלונים נ' ראש ממשלת ישראל

(6.10.2005):

"אכן, בפני העותר פתוחה הדרך לפנות לנציב קבילות הסייענים. גורם זה נוצר במיוחד לשם בדיקת תלונותיהם של סייענים המטופלים על ידי המנהלה הביטחונית לסיוע (בג"ץ 4844/01 מאג'ד עבדאללה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). משקיים סעד חלופי, על העותר למצותו, טרם פנייה לבית משפט זה. הדבר מוצדק והגיוני, שכן לכגון דא נוצר המוסד של נציב קבילות הסייענים, ואין בפניות אל המנהלה הביטחונית לסיוע ובמענה הלא חיובי מצדה, שעליהם הצביע העותר, כדי לפסול זאת".

הטעם השני בדחיית הטענה האמורה על הסף הוא השיהוי הכבד שבהעלאת הטענה לפני בית משפט זה. כאמור, זכאותו של העותר לטיפול המינהלה נשללה לפני כעשור, ועל אף שפניותיו אליה נדחו שוב ושוב, לא מצא הוא לנכון, בזמן אמת, להביא את טענותיו בפני הערכאה המתאימה.

5.

נוכח האמור לעיל, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.