פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו
כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
4487/17
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט א' שהם
כבוד השופט ג' קרא
העותרים:
1.
שמעון בן דוד
2. עופרה שלום
נ ג ד
המשיבים:
1.
ביה"ד הרבני הגדול- ירושלים
2. ביה"ד הרבני אזורי פתח תקווה
3. יעקב כהן
4. ניסים כהן
5. דן כהן
6. בתיה לוי
7. רינה מלמד
8. זאב כהן
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרים:
עו"ד אלדד אפרוני
בשם המשיבים:
עו"ד יצחק שמואל רוזנטל
פסק-דין
השופט י' דנציגר:
ביום 29.2.2016 נתן בית הדין האזורי בפתח-תקווה צו לקיום צוואתה של המנוחה מוזלי כהן ז"ל (להלן: המנוחה ).
למנוחה היו שבעה ילדים: יעקב, דן, ניסים, זאב, רינה, בתיה ותמר. למרבה הצער, במרוצת השנים, נפטרה תמר. צו קיום צוואתה של המנוחה, ניתן אפוא לבקשתם של ששת ילדיה אשר נותרו בחיים.
ביום 2.2.2017, כשנה לאחר מתן הצו לקיום הצוואה, הגישו העותרים - ילדיה של תמר ז"ל ונכדיה של המנוחה - בקשה דחופה לביטול הצו לבית הדין הרבני האזורי. העותרים טענו כי הצוואה שהציגו ששת האחים לבית הדין היא צוואה מאוחרת, אשר ביטלה שלא כדין צוואה קודמת בזמן. לפי גרסתם, הצוואה המאוחרת באה לעולם עקב השפעה בלתי-הוגנת על המנוחה, תוך שהיא הוסתרה מהם ונישלה אותם מזכויותיהם.
ביום 2.3.2017 התקיים דיון לפני בית הדין הרבני האזורי בבקשת העותרים. במהלך הדיון, טען בא-כוח העותרים טענות לגוף המחלוקת . כך למשל, הוא טען, כי המשיבים "הסתירו את כל ההליכים שעשו, הסתירו את זה שיש צוואה חדשה, ויש צו לקיום וזה שמכרו את הבית" (פסקאות 9-8 לפרוטוקול). עוד הוא טען, כי המנוחה "הייתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת" (פסקה 61 לפרוטוקול). כאשר בית הדין הרבני העיר לו כי הוא יאלץ להוכיח שהצוואה המאוחרת זויפה, השיב בא-כוח העותרים כי "נצטרך להזמין את עוה"ד חני" (פסקה 73 לפרוטוקול), כשניתן להסיק מכך כי כוונתו הייתה שעדה זו תיחקר על-ידו בהמשך ההליך. באותו האופן ציין בא-כוח העותרים כי הוא מעדיף שלא יוצגו ראיות במסגרת הדיון, כשלדבריו "לא נערכתי לדיון יש לי גם דברים להביא" (פסקה 87 לפרוטוקול).
בתום הדיון שנערך, שארך כשעתיים, ציין בא-כוח העותרים לפרוטוקול כי: "אין בדיון שנערך כאן משום הסכמה שלנו לסמכות בית-הדין. אני אגיש בקשה נפרדת". בתגובה העיר לו בית הדין הרבני כי: "אתה עושה דיון שלם כדי לטעון על סמכות בסוף הדיון? עושים דיון שעתיים וטוענים על סמכות בסוף?"
(פסקאות 97-94 לפרוטוקול). בהמשך לכך ניתנה החלטה על-ידי בית הדין, בה נקבע התיק לדיון המשך, והוטעם כי כלל הטענות המקדמיות בעניין הסמכות צריך היה שתיטענה בקדם דיון או בתחילת הדיון, ולא בסוף דיון ארוך, לכאורה לאחר שבא-כוח העותרים הגיע למסקנה כי ההכרעה בתיק עלולה להיות שלא לטובתו.
נגד החלטת בית הדין האזורי בעניין הסמכות הגישו העותרים בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול. העותרים שבו וטענו כי בית הדין הרבני האזורי נעדר סמכות לדון בתביעתם. הם הטעימו, כי בית הדין הרבני האזורי יכול היה לקנות סמכות בענייני הירושה רק אם כל הצדדים הנוגעים בדבר היו מביעים בכתב את הסכמתם לכך (סעיף 155(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965). לטענתם, הם לא הסכימו להקנות לבית הדין הרבני סמכות, ולפיכך יש להעביר את ההכרעה בתיק לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה. בית הדין הרבני הגדול דחה את בקשת רשות הערעור, בציינו, בין היתר, כי מדובר בהליך ערעור על החלטת ביניים, כאשר ההחלטה אינה בלתי הפיכה. על רקע זה הוגשה העתירה דנא, בה שבים העותרים על טענותיהם בעניין הסמכות.
לאחר שבחנו את טענות העותרים, וכן את תגובת היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, התערבות בית המשפט הגבוה לצדק בפסיקת בתי הדין הרבניים שמורה למקרים של חריגה מסמכות. יחד עם זאת, בית משפט זה לא ייזקק לבקשה ליתן צווים לבתי הדין הרבניים בעניין סמכותם, אם שאלת הסמכות לא הועלתה על-ידי העותר בהזדמנות הראשונה (סעיף 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה; דפנה ברק-ארז משפט מינהלי - כרך ד: משפט מינהלי דיוני 103 (2017)). בנסיבות המקרה, כפי שפורט, בא-כוח העותרים העלה את טענת הסמכות רק בסיום דיון ארוך שהתקיים לפני בית הדין הרבני האזורי. בנסיבות אלה, דעתנו היא כי אין מקום להיזקק לטענותיו המאוחרות בעניין הסמכות, וכי יש לראות בעותרים כמי שהסכימו לקיים את הדיון במחלוקת בעניין הירושה לפני בית הדין הרבני האזורי (ראו והשוו: בג"ץ 3213/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול , פסקה ז (6.2.2008)).
למותר לציין כי אין באמור לעיל משום הבעת עמדה לגופה של המחלוקת.
אשר על כן העתירה נדחית.
העותרים יישאו בהוצאות לטובת המשיבים 2-1 בסך 1,500 ש"ח.
ניתן היום, כ"ד
בתמוז התשע"ז (18.7.2017).
ש
ו פ ט
ש
ו פ ט
ש
ו פ ט