בג"ץ 4491/11 פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי ,חיפה

השופט א' גרוניס:

1.

בעתירה זו, שהוגשה ביום 15.6.2011, משיג העותר על החלטות של בית הדין הרבני האזורי בחיפה (המשיב 1) ושל בית הדין הרבני הגדול (המשיב 2) לפיהן נעצר על מנת להבטיח את התייצבותו להליך המתנהל בבית הדין האזורי. מאז הגשתה של העתירה חלו התפתחויות שונות שנפרטן מיד. אותן התפתחויות מובילות לדחייתה של העתירה על הסף.

2.

בית הדין האזורי נתן ביום 26.10.09 פסק דין שחייב את העותר במתן גט לאשתו (המשיבה 3). ביום 12.6.11 נערך דיון בפני בית הדין האזורי. בסיומו של הדיון הוחלט לקבוע דיון נוסף ליום 21.6.11 "לצורך שמיעת עמדתו הסופית של הבעל, בתקווה שהבעל ישתכנע לתת גט לאשתו מרצון וישחררה מעגינות מתמשכת". בית הדין הוסיף וקבע כי העותר ייעצר עד לדיון הנזכר ויוכל להשתחרר אם יפקיד סכום של 100,000 ₪. בית הדין האזורי הסביר בהחלטתו כי הוא החליט להוציא את הצו בשל חשש רב שהעותר לא יופיע לדיון, כפי שקרה בעבר ונוכח עגינותה המתמשכת של אשתו. ביום 13.6.11, היינו למחרת הדיון בבית הדין האזורי, הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול. הבקשה נדחתה בו ביום.

3.

ביום הגשתה של העתירה דנא נקבע כי היא תידון בפני הרכב למחרת היום. לאחר מכן, ונוכח אירועים שונים, בוטל הדיון והוא נקבע מחדש ליום 19.6.11. בתחילת הדיון בפני מותב תלתא (השופטים א' גרוניס, ע' ארבל וי' עמית) ביום 19.6.11 העלה פרקליטו של העותר טענת פסלות לגבי השופט י' עמית. בו במקום החליט השופט י' עמית כי אף שלא קיימת עילת פסלות הרי "על מנת שהעותר יחוש בנוח, אני נכון לקבל את בקשת ולהימנע מלדון זו הפעם בעניינו...". לאור התפתחות זו לא ניתן היה לקיים את הדיון. נקבע כי העותר ימסור הודעה בכתב מיד לאחר הדיון, שהיה קבוע בפני בית הדין האזורי, כאמור, ליום 21.6.11.

4.

עתה מונחת בפנינו הודעתו של פרקליט העותר שהוגשה ביום 21.6.11. מתברר, כי בית הדין האזורי אכן דן ביום 21.6.11 בהליך המתנהל בין העותר לאשתו. בהחלטה מאותו יום קבע בית הדין האזורי כי "יש לכפות על הבעל מאסר, עד אשר יתרצה לתת גט לאשה". לפיכך הוטל על העותר מאסר של שבעה ימים, בהתאם לסעיף 3 לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין), התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק). עוד נקבע, כי דיון נוסף ייערך ביום 26.6.11, היינו ביום א' הקרוב (בעוד שלושה ימים).

5.

מן התיאור העובדתי שהובא עולה בבירור, כי חל שינוי משמעותי בנתונים מאז הגשתה של העתירה. כיום, העותר אינו בגדר עצור שהוצא עליו צו הבאה על מנת להבטיח את התייצבותו לדיון, כפי שהיה בעת הגשתה של העתירה. לעת הזו העותר הינו אסיר, לאחר שהוחלט ביום 21.6.11 להפעיל לגביו את האמצעי של מאסר, מכוח סעיף 3 לחוק. נעיר, כי יפה עשה בית הדין האזורי משהחליט לקבוע דיון נוסף ליום 26.6.11, היינו תוך ימים ספורים לאחר שהוחלט על מאסרו של העותר.

מכל מקום, בשלב הנוכחי נמצא העותר במאסר על פי החלטה חדשה, שניתנה לאחר הגשתה של העתירה. על החלטה זו רשאי העותר להשיג בפני ערכאת הערעור – בית הדין הרבני הגדול. העותר לא עשה כן. במילים אחרות, בידי העותר מצוי סעד חלופי, אך הוא טרם פנה למסלול זה. משקיים סעד חלופי, אין כל סיבה שבית משפט זה יתערב בעניין.

6.

העתירה נדחית איפוא על הסף.