בג"ץ 4505/01 ג'י. פי. אי מתקני משחקים בלעדיים בע"מ נ. עזרא קלנר

המבקשת חויבה על-ידי ראש ההוצאה לפועל לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967- (להלן: חוק ההוצאה לפועל) בתשלום לזוכה - הוא המשיב - של מקצת מחוב פסוק בסך העולה על ארבעה מיליון ש"ח של חייב בשם יעקב פיינברג (להלן: החייב), וזאת לאחר שהמבקשת העבירה לחייב, בלא הצדק סביר, כספים שידעה כי הוטל עליהם צו עיקול. לצורך חישוב סכומי הכסף שהעבירה המבקשת לחייב שלא כדין, מינתה ראש ההוצאה לפועל רואה-חשבון, שקבע כי המבקשת העבירה לחייב סך של 336,971 ש"ח על-פני תקופה של למעלה מארבע שנים. בעקבות בקשת החייב, ומבלי שנשמעו טענות המבקשת כי ניתן לחייבה לשלם לזוכה סכומים שהעבירה לחייב במשך שלושה חודשים בלבד מיום שנמסר לידיה צו העיקול, הורתה ראש ההוצאה לפועל לחייב את המבקשת לשלם למשיב את מלוא הסכום שנקבע בחוות-דעתו של רואה-החשבון.

על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי, שנדחתה, וכן בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה (רע"א 4892/00).

ביני לביני, וכתנאי לעיכוב ביצוע החלטת ראש ההוצאה לפועל עד לתום הדיון בבקשות רשות הערעור שהגישה, חויבה המבקשת להמציא ערבות בנקאית בגובה הסכום שנדרשה לשלם למשיב בהחלטת ראש ההוצאה לפועל. ערבות זו מומשה בשלב מסוים על-ידי בא-כוח המשיב, והוחלט כי תוחזק על-ידיו בנאמנות עד לסיום הדיון בבקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת לבית-משפט זה במסגרת רע"א 4892/00.

בתאריך 4.12.00 נתקבלה בקשת רשות ערעור ברע"א 4892/00, וכן הערעור עצמו. נקבע, כי היה על ראש ההוצאה לפועל לשמוע את טענות המבקשת ביחס לאורך התקופה שלגביה ניתן לחייב את המבקשת בתשלום כספים שהעבירה שלא כדין לחייב. התיק הוחזר איפוא אל ראש ההוצאה לפועל על-מנת שיישמעו טענות המבקשת כאמור.

בעקבות החלטה זו פנתה המבקשת בדרישה אל בא-כוח המשיב כי ישיב לה את הכספים המוחזקים בידיו בנאמנות. כשבוע לאחר שהוצגה לו דרישה זו, הגיש בא-כוחו של המשיב לראש ההוצאה לפועל בתל-אביב-יפו בקשה להטלת עיקול זמני ברישום על הכספים המוחזקים בידיו בנאמנות.

ראש ההוצאה לפועל דחתה את הבקשה, לאחר שקבעה כי הגם שחיובה של המבקשת כצד שלישי בוטל על-ידי בית-המשפט העליון רק ביחס לגובה הסכום שעליה לשלם למשיב, הרי עדיין הכספים הוחזקו בידי בא-כוח המשיב בנאמנות לטובת המבקשת, ועל-כן אין לעקלם.

על החלטה זו הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. כן הגיש בקשה לעיכוב ביצוע החלטת ראש ההוצאה לפועל עד לאחר הדיון בבקשת רשות הערעור שהגיש.

בית-המשפט המחוזי (סגן-הנשיא יהושע גרוס) קבע כי יש לעכב את ביצוע החלטת ראש ההוצאה לפועל עד שתתברר בקשת רשות הערעור שהגיש המשיב; ולאפשר לבא-כוח המשיב להמשיך ולהחזיק בכספיה של המבקשת. בקשה שהגישה המבקשת לעיון חוזר בהחלטת בית-המשפט המחוזי נדחתה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, שבגידרה טענה המבקשת, כי יש לבטל את הצו הזמני לעיכוב ביצוע, וזאת מן הטעם שלא צפוי כל קושי להשיב את מצבו של המשיב לקדמתו - אם אומנם תתקבל בקשת רשות הערעור שהגיש לבית-המשפט המחוזי - לנוכח מצבה הפיננסי האיתן של המבקשת. עוד נטען, כי סיכויי המשיב להצליח בבקשת רשות הערעור שהגיש קלושים, גם מכיוון שהעיקול המדובר הוטל על-ידי ראש ההוצאה לפועל בחוסר סמכות על כספים השייכים למבקשת - שהוחזקו בנאמנות - שחדלה להיות בגדר "חייב" לפי חוק ההוצאה לפועל לאחר שבקשת רשות הערעור שהגישה התקבלה בבית-המשפט העליון. לחלופין טענה המבקשת, כי למצער ראוי היה לחייב את המשיב להמציא ערובה לנזקיה.

דין הבקשה להידחות.

בשלב זה, באיזון הכולל של האינטרסים, יש להעדיף את האינטרס של המשיב - שמלכתחילה המבקשת נהגה כלפיו שלא כדין בהעבירה כספים לחייב בניגוד לצו עיקול בידי צד שלישי - לנצל את עובדת הימצא הכספים בידי בא-כוחו כדי להיפרע מן המבקשת. זו האחרונה, כאמור, לא חלקה על-כך שעצם חיובה בידי ראש ההוצאה לפועל היה כדין, וטענותיה היו אך כנגד גובה הסכום שחויבה לשלם. על רקע זה, ומבלי שאנקוט עמדה ביחס לסיכוייו של המשיב, ראוי לאפשר לו למצות את בקשת רשות הערעור שהגיש לבית-המשפט המחוזי.

מנסיבות העניין מסתבר איפוא, כי אף את נזקיה - אם אומנם תידחה בקשת רשות הערעור שהגיש המשיב לבית-המשפט המחוזי - תוכל המבקשת להיפרע על-ידי קיזוז חובה כלפי המשיב. נמצא, כי בדין נמנע בית-המשפט המחוזי מלהורות למשיב להמציא ערובה לנזקי המבקשת.

בקשת רשות הערעור נדחית.