פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
4539/07 - י'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
העותרת:
שוני אירועים בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. הרשות הארצית לשרותי דת
2. הרבנות הראשית לישראל
3. המועצה הדתית בבנימינה-גבעת עדה
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.
לפני בקשה מטעם המשיבה 3 לפסיקת הוצאות. עניינו של ההליך בהחלטתה של המשיבה 3 לא להעניק תעודת הכשר לעותרת לשם עריכת אירועים בפארק ז'בוטינסקי-מבצר שוני, ולא לרשום לנישואין זוגות המבקשים לערוך את חתונתם במקום. זאת, הואיל ובמקום מתקיימים אירועים המביאים לחילול השבת. העותרת טענה, בין היתר,
כי החלטה זו מפלה אותה לרעה לעומת חברות אחרות העורכות אירועים במקומות הפועלים במתכונת דומה, וניתנה תוך חריגה מהסמכות הנתונה למשיבה 3 בדין. מכאן העתירה דנן, אשר הוגשה ביום 24.5.07. בהסכמת הצדדים נקבע ביום 1.11.07, כי הטיפול בנושא יובא בפני הרב הראשי מצגר, לפי הצעה שיעלה לפתרון מוסכם לאחר שישמע את כל הצדדים לעניין. אולם, ביום 3.3.08 הודיעה העותרת כי בעקבות הקשיים שלטענתה הערימו עליה המשיבים בנושא הכשרות, נאלצה להפסיק את פעולתה במקום ולפיכך העתירה אינה רלוונטית עוד. לבקשתה, נמחקה אפוא העתירה בהחלטתי מיום 6.3.08.
למרות מחיקת העתירה, עמדה המשיבה 3 על הוצאותיה.
2.
המשיבה 3 טוענת כי העתירה דנן חסרת יסוד, באשר על-פי דין לא ניתן להכשיר את העסק שניהלה העותרת, ואין לטענת העותרת לפיה הרשויות מתנכלות לה בסיס. הואיל ונגרמו למשיבה הוצאות ממשיות עקב הצורך ליטול לעצמה ייצוג משפטי טוענת היא כי יש לפסוק הוצאות לטובתה. העותרת מתנגדת לבקשה. לטענתה, מחיקת העתירה לא נובעת מחולשתו של הטיעון המשפטי שהעלתה, אלא שבשל אי-הסדרתו של עניין הכשרות נאלצה להפסיק את פעילותה, ומשכך, הפכה העתירה לתיאורטית.
3.
לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין נחה דעתי כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות בהליך זה, להדחות. כאשר מ דובר
במקרה בו מתבקש חיובו של העותר בהוצאות, אמות המידה הן במידה מסוימת "תמונת הראי" של אותם מקרים בהם העותר מבקש לחייב את המשיב בהוצאותיו. כך, אם נמחקה עתירה לאחר שלא נמצא צידוק בהגשתה, יש לכאורה מקום לפסיקת הוצאות לטובת המשיב לה (ראו בג"ץ 703/89 ענת מכבסת קיטור בע"מ נ' משרד הבריאות (לא פורסם)). הוא הדין למשל אם העותר לקה באי מיצוי ההליכים קודם הגשת העתירה או בשיהוי (ראו בג"ץ 6389/03 אחידב נ' משטרת ישראל (לא פורסם)). אולם, עצם העובדה כי עותר מחק עתירתו מבלי לקבל הסעד אותו ביקש אינה מעידה בהכרח כי העתירה לא היתה מוצדקת מלכתחילה. יש לבחון כל מקרה על-פי נסיבותיו, כאשר במצב דברים מעין זה, הנטל מוטל על העותר שפתח בהליכים משפטיים כנגד המשיב תוך גרימת הוצאות, והחליט מטעמיו שלו לזנוח את עתירתו טרם הכרעה בה (בג"ץ 7944/04 לוכסמבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל , (לא פורסם)). בנסיבות המקרה דנן שוכנעתי כי אין בבקשת העותרת למחוק את העתירה מבלי שנתקבל הסעד המבוקש כדי להעיד על היעדר צידוק בהגשתה. עת הופנה העניין הנדון לפתחו של הרב הראשי, נקבע בהחלטתו של בית-משפט זה מיום 1.11.07 כי ייעשה מאמץ להגיע לפתרון מוסכם בתוך 60 ימים, אך ככל העולה מהודעתה של המשיבה 3 מיום 14.1.08, לא החל כל הליך גישור או פישור. נוכח התקופה הארוכה שחלפה עד שהוגשה בקשת המחיקה, במסגרתה לא יכלה למעשה העותרת להפעיל את עסקה, מקובלת עלי טענתה לפיה נאלצה להפסיק את פעילותה העסקית, ובשל כך לא נותר עוד טעם לעתירה. אשר על כן, אינני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, ט' בניסן תשס"ח
(14.4.2008).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם