בג"ץ 6389/03 עידית אחידב נ. משטרת ישראל-מרחב ירקון

זוהי בקשה לחיוב העותרים בהוצאות המשיבה 2 (להלן: המשיבה). המשיבה, שמונתה ככונסת נכסים לביצוע פסק דין כספי נגד המשיבים, טוענת כי מדובר בעתירת סרק אשר לא היה מקום להגישה, בעיקר בהתחשב בעובדה שהסעד המבוקש - מניעת "פלישה" לדירתם של העותרים והשבת החזקה לידיהם – נתון לסמכותם של בתי משפט אחרים, והעותרים אכן הגישו בקשות מקבילות לבית משפט השלום ולבית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים. על כך משיבים העותרים כי באווירת הלחץ ששררה בעת פינויים מדירת מגוריהם טעו לחשוב כי הפינוי נעשה בסיוע שוטרים ממשטרת ישראל, ומטעם זה הגישו את העתירה לבית משפט זה, אולם מיד משהתבררה להם טעותם ביקשו למחוק את העתירה.

אני מוכנה להניח כי אכן מדובר בטעות בתום לב של העותרים, אשר סברו בטעות כי המשטרה מעורבת בפינויים. אולם על טעויות נדרשים לעיתים לשלם. במקרה זה, המשיבה נזקקה לייצוג משפטי והגישה תגובה מפורטת לעתירה, ולפיכך היא זכאית להוצאותיה.

בהתחשב מחד גיסא בתגובה שהיה על המשיבה להגיש, ומאידך גיסא בעובדה שהעותרים חזרו בהם מן העתירה בסמוך לאחר הגשתה ובלא שהתקיים בה דיון, אני מחייבת את העותרים בהוצאות משיבה 2 בסכום של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין מהיום עד תשלומו בפועל.