בג"ץ 4570/16 עיריית חולון נ. שר הפנים

1.

העתירות שבכותרת הוגשו על ידי עיריות חולון (העותרת בבג"ץ 4570/16, ומשיבה 7 בבג"ץ 4586/16) וראשון לציון (בג"ץ 4586/16, ומשיבה 5 בבג"ץ 4570/16), והן מופנות כלפי ועדת החקירה לבדיקת איחוד עיריית בת ים עם עיריית תל אביב יפו, אשר הוקמה, לדברי העותרות, בעקבות עתירת עיריית בת ים (בג"ץ 2245/14). כתב המינוי המקורי הסמיך את הוועדה לבדוק ולהמליץ על איחוד אפשרי של עיריות בת ים ותל אביב-יפו – ולחלופין, על חלוקת הכנסות בין עיריות בת ים, תל אביב-יפו, ראשון לציון וחולון. חילופי גברי במשרד הפנים הביאו לתיקון כתב המינוי, ולהנחת שלוש חלופות שוות ערך על שולחן הוועדה: איחוד של עיריית בת ים עם עיריית תל אביב-יפו; איחודה עם עיריות חולון וראשון לציון; או חלוקת הכנסות בין עיריות בת-ים, תל אביב-יפו, ראשון לציון וחולון. העותרות טענו כי התיקונים שבוצעו בכתב המינוי שרירותיים, בלתי סבירים ונטולי תשתית עובדתית, והלינו על שלילת זכות הטיעון שלהן ועל הפרת חובת ההנמקה. עיריית חולון ביקשה להגביל את פעילות ועדת החקירה לגבולות כתב המינוי המקורי שלה – בעוד עיריית ראשון לציון הרחיקה לכת, ועתרה ל"ביטול כינונה" של הוועדה. לעומתן, משיבים 1-4 בבג"ץ 4570/16 (הם משיבים 1-5 בבג"ץ 4586/16) סברו שיש לדחות את העתירות על הסף – בין היתר, בשל היותן מוקדמות – ולגופן.

ביום 9.6.2016 דחה בית משפט זה בקשות למתן צווי ביניים, ומספר חודשים לאחר מכן סיימה ועדת החקירה את מלאכתה. שר הפנים החליט לאמץ את המלצות הוועדה, ולאחד את עיריות בת ים ותל אביב-יפו, "כאשר האיחוד יושלם ויבוצעו בחירות לרשות המאוחדת [...] בשנת 2023". על פי השקפת משיבי המדינה (משיבים 1-3 בבג"ץ 5470/16 ומשיבים 1-4 בבג"ץ 4586/16), תוצאה זו מייתרת את העתירות שבכותרת, ויש בה כדי להוביל למחיקתן. לעומתם, העותרות סבורות כי עתירותיהן יבואו לידי מיצוי רק עם "החלטתו הסופית והכוללת" של שר הפנים בנוגע לעתיד עיריית בת ים – לרבות בנוגע לתקופת הביניים שעד להשלמת האיחוד המתוכנן. הן מבקשות, אפוא, להודיע על עמדתן באשר להמשך ההליכים רק ביום 1.5.2018 – לאחר הגשתה הצפויה, בבג"ץ 2245/14, של הודעת עדכון לגבי תוכנית ההבראה שגובשה לעיריית בת ים.

2.

על רקע תמונת המצב הנוכחית, דומה כי אין עוד טעם להותיר את העתירות שבכותרת תלויות ועומדות. כאמור, ועדת החקירה המליצה על החלופה שעמדה במוקד כתב המינוי המקורי, ומכאן שטענות העותרות כנגד החלופות הנוספות שהועלו על שולחנה נושאות אופי תיאורטי גרידא, ואין להידרש להן. הדברים נכונים גם ביחס לעתירתה של עיריית ראשון לציון – שאמנם השיגה גם על עצם כינון הוועדה, אך טענותיה נשענו על החשש לפגיעה בה במקרה של אימוץ החלופות האחרות (דהיינו, איחוד עיריות בת ים, חולון וראשון לציון, או חלוקת ההכנסות ביניהן). חשש זה, כאמור, לא התממש.

העתירות נמחקות, אפוא, תוך שמירה על זכויות העותרות. אין צו להוצאות.