בג"ץ 461/16 טטיאנה קיריליוק נ. שר הפנים

השופט י' דנציגר :

עניינה של עתירה זו בבקשת העותרת, האוחזת באזרחות אוקראינית, לקבלת אזרחות ישראלית מכוח היותה יהודייה על פי חוק השבות, התש"י-1950 (להלן: חוק השבות ).

1.

ביום 15.5.2015 פנתה העותרת לשגרירות ישראל בקייב, בבקשה לקבלת אשרת עליה לישראל וקבלת מעמד עולה בהתאם לחוק השבות. בבקשתה ציינה העותרת כי היא עצמה יהודייה, כמו גם אמה. לבקשת העותרת צורפו מסמכים שונים המוכיחים, לטענתה, את יהדותן של העותרת, אמה וסבתה. ביום 25.5.2015 נדחתה בקשת העותרת בהודעה טלפונית, בשל היעדר הוכחות לזכאות לאזרחות, וניסיון לקבל מעמד עולה במרמה תוך הצגת מסמכים מזויפים. ביום 20.7.2015 העותרת פנתה למשיבים באמצעות באי-כוחה בבקשה לחזור בהם מדחיית בקשתה, או לחלופין לנמק את הטעמים לדחיית הבקשה בכתב. במהלך חודש אוגוסט 2015 הקונסוליה באוקראינה הודיעה ישירות לעותרת כי בקשתה נדחתה משום שהגישה מסמכים מזויפים שאינם מוכיחים את זכאותה לאזרחות.

2.לטענת העותרת, המסמכים שהציגה בפני המשיבים מוכיחים את זכאותה לעלייה מכוח חוק השבות, ובפרט נוכח "כלל הראיה המנהלית", לפיו על הרשות המנהלית להידרש לכל ראיה שאדם סביר היה רואה בה כבעלת ערך הוכחתי. עוד נטען כי המשיבים הפרו את חובת ההנמקה בכך שלא פירטו בכתב את הסיבות לדחיית בקשת העלייה.

לטענת המשיבים, יש לדחות את העתירה על הסף בשל אי ניקיון כפיים מצד העותרת, שמעבר לכך שהגישה מסמכים מזויפים, לא ציינה בעתירתה הליך קודם שנקטה להסדרת מעמדה בישראל בתור ידועה בציבור של אזרח ישראלי. בהליך קודם זה העותרת אף ציינה כי היא משתייכת לדת הנוצרית, בהיותה "פרבוסלבית" – בניגוד לטענתה בעתירה דנן. עוד נטען, כי יש לדחות את העתירה לגופה, בהיעדר עילה להתערבות בסירוב לבקשת העותרת לאזרחות. נטען כי בקשת העותרת נבחנה על ידי גורמים בעלי ניסיון ומומחיות בבחינת תעודות ומסמכים ממדינות חבר העמים, אשר המליצו לשר הפנים לדחות את הבקשה. שר הפנים דחה את הבקשה, תוך הפעלת שיקול הדעת המסור לו על פי חוק, והחלטתו סבירה.

3.דין העתירה להידחות על הסף.

ככלל, "הפונה לבית משפט זה חייב להקפיד ולהציג תשתית עובדתית מלאה הכוללת, בין היתר, פירוט מלא ומדויק של הליכים משפטיים נוספים בהם נקט" (ראו בג"ץ 8678/09 קופרמן נ' שר הפנים (19.11.2009) והאסמכתאות שם). כעולה מתגובת המשיבים, העותרת לא ציינה בעתירתה כי פנתה בעבר (ביום 5.7.2009) בבקשה לקבל מעמד בישראל ונדחתה. בכלל זה, העותרת נמנעה מלציין כי במסגרת ההליך הקודם טענה כי אינה יהודייה, אלא פרבוסלבית. די בכך כדי לדחות את העתירה (השוו בג"ץ 4358/15 אורייס נ' משרד הפנים (25.6.2015) ; בג"ץ 7080/09 אנקה נ' משרד הפנים מנהל האוכלוסין (10.8.2010); בג"ץ 1288/09 לוקובסקי נ' משרד הפנים - מינהל האוכלוסין

(16.6.2009)).

4.למעלה מן הצורך, מעיון בתגובה ובנספחיה עולים סימני שאלה גדולים באשר למהימנות המסמכים שהעותרת הציגה לשם הוכחת שורשיה היהודיים. כפי שעולה מתגובתם המקדמית של המשיבים: תעודת הלידה החוזרת שהציגה העותרת שהונפקה מחדש ביום 20.1.2012 אינה מציינת את לאומה, וכך גם תעודת הלידה החוזרת שהונפקה מחדש לאמה ביום 26.1.2012; אישור הנישואין של סבתה של העותרת מעלה ספקות שמקורם בשמות בני המשפחה המנויים בו; באישור פטירתה של סבתה של העותרת מיום 7.4.2015 המילה "יהודייה" הודפסה באופן המסתמן כחריג; באופן דומה, ברישום הלידה של אמה של העותרת כתב היד בו מולאו פרטי האם מסתמן כשונה מהכתב בו מולא הטופס בכללותו; ובטופס רישום הנישואין של הורי אמה של העותרת מופיעה חותמת של אוקראינה ולא של ברית המועצות (למרות שהנישואין נערכו בשנת 1957, כאשר אוקראינה הייתה חלק מברית המועצות) וכן חסרה חתימת מנהל משרד רישום האוכלוסין. אמנם נוכח דחיית העתירה על הסף מהטעמים שלעיל, לא נדרשתי לבחינה מעמיקה של מהימנות מסמכי העותרת. אולם, על-פניו עולה כי המשיבים בחנו את מסמכי העותרת לפני ולפנים, ולא הסתפקו בקביעה כוללנית כי מסמכים שהונפקו בברית המועצות לשעבר אינם מהימנים (כטענת העותרת). טוב היו עושים המשיבים לו היו מנמקים את סירובם לבקשת העותרת לעלייה בכתב, ברם לא די בכך כדי להצדיק את התערבותנו במקרה זה.

לא ראיתי לנכון לקבל את בקשת העותרת להשיב לתגובתם המקדמית של המשיבים מיום 29.6.2016, או לשנות את החלטתי בעקבותיה.

5.אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות.