פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
4708/08
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותר:
גראר ברכאות
נ ג ד
המשיבים:
1. ראש מינהל אזרחי באיו"ש
2. שירות הבטחון הכללי
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותר:
עו"ד כיוף חליל
בשם המשיבים:
עו"ד שויקה רועי-אביחי
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
עניינה של העתירה בבקשת העותר כי בית המשפט יורה למשיבים להימנע מהרחקתו מן הארץ, נוכח הסכנה הנשקפת לו כנטען ביהודה ושומרון.
ב.
לטענת המשיבים דין העתירה להידחות על הסף מהטעמים הבאים: ראשית, אי ניקיון כפיים – העותר לא גילה כי עניינו ובקשתו לקבלת מעמד בישראל נדונו בעבר בפני בית משפט זה ונדחו נוכח המסקנה כי העותר שיתף פעולה באורח הדוק עם מנגנון הביטחון הפלסטיני. הטעם השני – הוא מעשה בית דין; והטעם השלישי הוא שיהוי ואי מיצוי הליכים: עניינו של העותר עלה בפני ועדת המאויימים בשנת 2001 ובשנת 2003 ובקשותיו נדחו (הוא גם פנה למשרד הפנים למעמד בשל נישואיו ונדחה). נטען כי ככל שהעותר סבור כי חל שינוי נסיבות המצדיק העלאת עניינו בפני ועדת המאויימים פעם נוספת, עליו לפנות אליה בבקשה מפורטת.
ג.
(1) אין בידינו להיעתר למבוקש. עתירה זו הוגשה באי נקיון כפיים מובהק מצד העותר, ואיננו יודעים את אשר מסר לבא-כוחו. אכן, בעניינו של העותר ניתן בבית משפט זה פסק דין לפני למעלה משש שנים, באשר לאותו פרק זמן עצמו שלגביו טוען העותר בעתירתו כיום. בפסק הדין (בג"צ 9588/00 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) ציין בית המשפט כדלקמן:
"לא נוכל להימנע ממסקנה – מסקנה זו מחוייבת היא על-פי הראיות שהוצגו לפנינו – כי העותר שיתף פעולה באורח הדוק עם הנגנון הביטחון הפלסטיני, תוך כוונה וידיעה כי שיתוף פעולה זה אמור לפגוע במישרין בביטחון המדינה ובמי שלפי הטענה משתפי פעולה הם עם ישראל.
העותר מוסיף וטוען כי נשקפת לו סכנה ברשות הפלסטינית אם יאולץ לעבור לשטחי הרשות. המשיבים השיבו לטענה זו כי בדקו את טענתו זו של העותר על דבר הסכנה הנשקפת לו אם ישוב לשטחי הרשות הפלסטינית, ולדבריהם לא נמצא להם כי יש סכנה מעין זו. בנסיבות העניין לא שוכנענו כי אכן נשקפת לו לעותר סכנה אם יאולץ לעבור לשטחי הרשות הפלסטינית. אכן, למיקרא הודעותיו לחוקריו, לרבות החומר המודיעיני שנמסר לנו באשר לשיתוף הפעולה בין העותר לבין מנגנון הביטחון הפלסטיני, אין לנו אלא לתמוה על טענת העותר. זאת ועוד: אם שיתף העותר עם רשויות הביטחון הפלסטיני, הגיע עתה זמנן של אותן רשויות להשיב לו כגמולו ולפרוס עליו את חסותן".
(2) נגד העותר הוגש ב-1995 כתב אישום בעבירת ריגול, שפורט בפסק הדין הנזכר, ועל פי הטענה שימש סוכן של מנגנון הביטחון הפלסטינאי. שלא כאמור בעתירה לא שוחרר העותר בלא כתב אישום, אלא שוחרר במסגרת הסדרים בהסכמי השלום באוקטובר 1995.
(3) ברי כי באי חשיפת פרט זה יש באמור משום חוסר נקיון כפיים (ראו גם בג"צ 4842/06
פלוני נ' שר הפנים ואח' (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); (בג"צ 233/05 לשנקו נ' משרד הפנים
(לא פורסם) (השופט ג'ובראן)). די בכך כדי שלא להיעתר לעתירה.
(4) לכך מצטרף גם הטעם של אי מיצוי הליכים. ככל שהעותר סבור כי קיימת בידו עילה לפניה מחודשת לועדת המאוימים, יפנה אליה (בג"צ 5883/07 אבו גחישה נ' מדינת ישראל
(לא פורסם) (השופט ג'ובראן)) .
(5) המדינה ביקשה לאסור פרסום. העותר לא ביקש לעשות כן, ולא ראינו טעם לכך לגופו.
ה.
אין איפוא בידינו להיעתר למבוקש. העותר ישלם לאוצר המדינה שכר טרחת בא-כוחה בסך 3,000 ₪.
ניתן
היום, כ"ז בסיון תשס"ח (30.6.08).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט