בג"ץ 5883/07 אבראהים אבו-גחישה נ. שר הפנים

השופט ס' ג'ובראן :

עניינה של העתירה שלפנינו הוא בבקשת העותר כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יוענק לו מעמד של אזרח ישראל.

העותר, יליד שנת 1975, הינו תושב הכפר אידנא שבאזור חברון. לטענת העותר, הוא עבד במשך עשר שנים, החל משנת 1997, כסייען המעביר מידע בדבר עברייני רכוש וביטחון אל "אנשי מודיעין". לדבריו, הוא נעצר בשנת 2000 על ידי הרשות הפלסטינית ועבר עינויים קשים במשך שישה חדשים עד אשר שוחרר תמורת סכום כספי גבוה (העותר צירף אישור נציג הצלב האדום המאשר כי העותר היה תחת מעצר ברשות הפלסטינית ארבעה חודשים במהלך שנת 2000). לדברי העותר, ביום 25.6.2007, נורו לעבר ביתו יריות וכן הופצה שמועה בכפרו כי הוא הסגיר לוחמים פלסטינים ועל כן דמו מותר. עוד טוען העותר כי נתן הסכמתו לגירושי אשתו. לאור כל זאת טוען העותר כי הוא זכאי למעמד תושבות במדינת ישראל, וזאת אף מכוח החריג שבסעיף 3(2) לחוק הכניסה לישראל (הוראת שעה) התשס"ב-2003. בעתירה מצויין כי העותר הפנה בקשה לוועדת המאוימים, אולם לאור הטיפול הצפוי הממושך, הוגשה עתירה זו במקביל.

להשלמת התמונה העובדתית, מציינים המשיבים כי נמסר מגורמי הבטחון כי העותר העביר שני דיווחים האחד משנת 2000 והשני משנת 2003, כאשר מהימנות אחד הדיווחים הוטלה בספק. ממשטרת ישראל נמסר כי העותר היה קשור עימם בין השנים 1997-2003 במהלכם נערכו עמו 47 פגישות והועברו על ידו 28 ידיעות בדבר גניבות חקלאיות, אמל"ח, גניבות וגניבות רכב. מתוך ידיעות אלו, 11 אומתו. העותר קיבל

בתמורה גמול כספי בסך 1,027 ש"ח. עוד מציינים המשיבים כי לעותר עבר פלילי הכולל הרשעה בגין שהייה בלתי חוקית משנת 1997, וכן ברישומו הפלילי מופיעים שני תיקים הממתינים לבירור דין: האחד בגין נהיגת רכב רשום באזור והשני בגין זיוף תעודת זהות ושימוש בה. לבסוף, לאחר הגשת העתירה דנן, הובא עניינו של העותר בפני ועדת מאוימים אשר החליטה ביום 4.12.2007 לאשר לעותר היתרי שהיה זמניים מתחדשים בישראל וזאת בכפוף לחתימתו על תצהיר בו הוא מתחייב להימנע מפעילות הפוגעת בבטחון המדינה.

לטענת המשיבים דין העתירה להידחות על הסף. המשיבים מציינים כי העותר מעולם לא פנה בבקשה להכרה כסייען הזכאי לשיקום. כמו כן, בפועל עניינו הובא על ידי המשיבים לפני ועדת מאוימים אשר קבעה כי סיועו אינו מצדיק המלצה להענקת טיפול שיקומי, שכן העותר זכה לתגמול כספי ויותר מכך מעולם לא הובטח לו. עוד טוענים המשיבים כי משעה שאושר לעותר לשהות שהייה זמנית מתחדשת בישראל הרי שחייו אינם נתונים עוד לסכנה.

לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים, מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף.

ראשית, כפי שציין העותר, עתירתו לבית המשפט נעשתה בד בבד עם פנייתו לועדת המאוימים ומבלי שהמתין למיצוי ההליכים מול הועדה. בכך לוקה העתירה באי מיצוי הליכים.

אולם גם אם נבחן את עתירתו לגופו של עניין הרי שעיקר בקשתו מסתמכת על כך שנשקפת סכנה לחייו. ואילו החלטת ועדת המאוימים מיום 4.12.2007 כי לעותר יינתן היתר שהיה זמני ומתחדש בישראל בכפיפות לחתימתו על תצהיר, נותנת מענה לחשש זה. משלא הצביע העותר על עילה אחרת המצדיקה מתן אזרחות ישראלית, לא קמה עילה להתערבותנו.

אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף.