בג"ץ 4765/13 מונא חסאן עווד' אג'באריה / קעדאן נ. פרקליט אזור יהודה ושומרו

השופט נ' סולברג:

עתירה להורות על "משיכת" כתבי אישום שהוגשו לבית המשפט הצבאי בשומרון נגד העותרת, ועל שחרורה ממעצר לאלתר.

1.

העותרת נעצרה ביום 31.5.2011 והוגש נגדה כתב אישום בגין נשיאת משרה בהתאחדות בלתי-מותרת; פעילות בהתאגדות בלתי-מותרת והכנסת כספים לאזור. ביום 18.12.2011 שוחררה העותרת ממעצרה במסגרת העסקה הידועה שהובילה לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט.

2.

ביום 25.12.2011 התקיים דיון בהליך לפני בית המשפט הצבאי בשומרון, ובסופו עוכבו ההליכים נגד העותרת. כעבור כשנה, ביום 13.12.2012, נעצרה העותרת פעם נוספת, והוגש נגדה כתב אישום בגין נשיאת משרה בהתאחדות בלתי-מותרת; פעילות בהתאגדות בלתי-מותרת; ביצוע שירות בהתאחדות בלתי-מותרת והכנסת כספי אוייב לאזור. בעקבות כך הורה פרקליט איו"ש ביום 29.12.2012 על חידוש ההליכים בתיק הראשון. העותרת פנתה לפרקליט איו"ש בבקשה לבטל את הצו לחידוש ההליכים ולהורות על שחרורה ממעצר. בקשת העותרת נדחתה בתשובת פרקליט איו"ש מיום 28.5.2012, שבה ציין כי לאחר ששוחררה ממעצר, שבה העותרת לכאורה למעגל הטרור, ולפיכך הוחלט להגיש נגדה את כתב האישום בתיק השני, ולחדש את ההליכים נגדה בתיק הראשון. פרקליט איו"ש ציין במכתבו כי שני התיקים מתבססים על חומר ראיות שונה ומתייחסים לתקופות שונות. עוד ציין פרקליט איו"ש במכתבו כי עם שחרורה של העותרת ממעצר הובהר לסנגורהּ דאז כי תיקה ממשיך להיות תלוי ועומד, וכי אם תשוב למעגל הטרור ניתן יהיה להורות על חידוש ההליכים.

3.

מכאן עתירתה של העותרת. לטענתה, מתנערת מדינת ישראל בחוסר תום לב ממחויבויותיה בהסכם לשחרורו של גלעד שליט. לטענתה, חרג פרקליט איו"ש מסמכותו בהחלטתו לחדש את ההליכים. קיימת הבטחה שלטונית מצדה של מדינת ישראל – "הבטחה שניתנה למצרים וגרמניה וגם חמאס" – ופרקליט איו"ש אינו רשאי להפר אותה. לטענת העותרת, מעולם לא הוּדע לה כי אם תשוב למעגל הטרור ניתן יהיה לחדש את ההליכים נגדה. אירועי כתב האישום בתיק השני קדמו למעצרה בתיק הראשון. כתב האישום גדוש בטעויות לרוב, והעותרת גם נחשפה שלא כדין לסיכון כפול. לטענת העותרת קמה לה "הגנה מן הצדק" המחייבת לבטל את ההליך הפלילי נגדה. בד בבד עם עתירתה הגישה העותרת גם בקשה למתן צו ביניים להורות למשיבים להימנע מהקראת כתב האישום נגדה, ולשחררה מן המעצר.

4.

בתגובתו המקדמית טוען פרקליט איו"ש כי דינה של העתירה להידחות על הסף, משום שאת טענותיה יכולה העותרת לטעון לפני בית המשפט הצבאי במסגרת ההליך הפלילי. קיים לעותרת אפוא סעד חלופי, ואין מקום לדיון בבג"ץ בעתירה באותו עניין.

5.

אכן דין העתירה להידחות על הסף. טענת "הגנה מן הצדק" ניתן להעלות גם בבתי המשפט הצבאיים באיו"ש. כך נפסק לא אחת בבית המשפט הצבאי לערעורים כפי שהראה ב"כ המשיבים בתגובתו (ע' 1612/07 קאסם נ' התובע הצבאי ; ע' 1092/09 התביעה הצבאית נ' מחימר ). לא רק טענה זו רשאית העותרת לטעון בבית המשפט הצבאי, אלא גם את טענותיה בקשר עם עיכוב ההליכים בתיק הראשון, טענתה להפרת

הבטחה מינהלית שניתנה לגרמניה, למצרים ולחמאס, וטענותיה על טעויות בכתב האישום (ראו והשוו: בג"ץ 3307/07 משאלי נ' מס ערך מוסף – נתניה (25.4.2007); בג"ץ 2980/07

פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (14.1.2008); בג"ץ 9131/05

ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל (6.2.2006)). על פני הדברים נראה כי חלק הארי של העבירות שבכתב האישום השני, הן ממועד שלאחר שחרורה של העותרת ממעצר, מה גם שאם אכן שבה למעגל הטרור אין מניעה מפני העמדתה לדין גם על מעשים מן העבר. על כל פנים, כאמור, תוכל העותרת לטעון את טענותיה לפני בית הדין הצבאי. זו דרך המלך מטעמים של יעילות ושל צדק גם יחד. פיצול הדיון בשתי ערכאות אינו יעיל מבחינת השקעת זמן שיפוטי, לא צודק, צפוי לגרום לסחבת בהליך הפלילי. לבית המשפט הצבאי יתרון מובנה בעצם האפשרות לברר מחלוקות עובדתיות, ונתונים לו כל האמצעים הדרושים לטפל בפגמים שנפלו, ככל שנפלו, בעצם הגשת כתב האישום נגד העותרת, ובתוכנו. לא זו אף זו, אם וכאשר תורשע העותרת, הרי שתוכל לערער לפני ערכאת הערעור.

6.

אשר על כן, משום שעומד לעותרת סעד חלופי לטעון את טענותיה בבית המשפט הצבאי, דינה של העתירה ושל הבקשה למתן צו ביניים להידחות על הסף, וכך אנו מורים.

7.

העותרת תשלם למשיב 1 הוצאות בסך של 3,000 ₪.