בג"ץ 4765/97יצחק כהן נ. יעקב רודיטי

1.המבקשים 1 ו2- הם קבלני בנין. המבקשות 3 ו4- הן חברות בשליטתם. המשיבים הם הבעלים הרשומים של חלקת קרקע בתל-אביב, שעליה היה בנוי בנין מגורים. המבקשים התקשרו עם המשיבים בעיסקת קומבינציה בקשר לחלקת הקרקע הנזכרת. עיסקה זו לא יצאה בסופו של דבר אל הפועל. בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו היו תלויות תביעות כספיות הדדיות של הצדדים בקשר לאותה עיסקה. בית המשפט (כבוד השופטת ד"ר ד' פלפל) דחה את תביעתם של המבקשים, וקיבל את תביעתם של המשיבים. פסק-הדין חייב את המבקשים לשלם למשיבים סכום של 500,000 ש"ח, כשהוא משוערך ליום הגשת התביעה.

המבקשים ערערו על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי. ערעורם עדיין תלוי ועומד. כעת הם מבקשים כי בית המשפט יעכב את הביצוע של פסק-הדין עד להכרעה בערעור. בקשתם לעיכוב הביצוע, שהוגשה לבית המשפט המחוזי, נדחתה.

2.לאחר שעיינתי בתגובת המשיבים לבקשה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. המבקשים אינם טוענים כי לא יוכלו להיפרע מהמשיבים אם הערעור יתקבל. מכיוון שכך, רובץ על המבקשים נטל כבד כדי להביא את בית המשפט לעכב את הביצוע של פסק-הדין, שכל כולו כספי. כיצד, בכל זאת, סבורים הם לשכנע את בית המשפט להיעתר לבקשתם? הטענה הנשמעת מצד המבקשים היא כי אין בידם כסף נזיל לפרוע בו את החוב, אלא זכויות במקרקעין בלבד. רכוש זה כפוף לשיעבודים קודמים בדרגה לטובת נושים אחרים, ולכן ספק אם יוותר למשיבים מה לגבות מתוכו; ואף אם תצמח למשיבים תועלת ממימוש רכושם של המבקשים, עדיין הנזק הבלתי הפיך הכרוך בכך מבחינתם של המבקשים אינו שקול לתועלת שיפיקו המשיבים ממימוש הרכוש. עובדה זו מהווה, לדעת המבקשים, טעם מספיק לעיכוב הביצוע. המבקשים מוסיפים עוד כי אם לא יעוכב הביצוע של פסק-הדין "הם עלולים להגיע לפשיטת רגל מבלי שלמשיבים תצמח מכך תועלת כלשהי".

3.אפתח בטענה האחרונה: כל עוד לא יינתן פסק-הדין בערעור, אין המבקשים 1 ו2- חשופים בהכרח להליכי פשיטת רגל. סעיף 15 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם1980-, מאפשר לבית המשפט הדן בפשיטת הרגל לדחות את בקשת הנושה לצו כינוס, או לעכב את הדיון בה, אם תלוי ועומד ערעור על פסק-הדין נשוא התראת פשיטת הרגל. ראו גם ד"ר ש' לוין, פשיטת רגל (ירושלים - 1984), 76.

4.נותרה טענת המבקשים בדבר הנזק, שאינו בר תיקון, שייגרם להם כתוצאה ממימוש נכסיהם. ואולם, ראשית, המבקשים לא הוכיחו את טענתם להעדר משאבים כספיים נזילים לתשלום החוב הפסוק. פסק-הדין ניתן כנגד ארבעת המבקשים, ואילו התצהירים התומכים בבקשה מפרטים רק את היקף הנכסים של מבקשים 1 ו2-. יתירה מכך, כשביקשו המבקשים מבית המשפט המחוזי לעכב את הביצוע של פסק-דינו, לא פרסו בפני בית המשפט את הנתונים אודות רכושם, כפי שהם מציגים אותם כעת בפני בית משפט זה. לבקשה בבית המשפט המחוזי צורף רק תצהיר קצר ולאקוני מטעם המבקש 1, שלא כלל את פירוט הרכוש. אין בידי לקבל דרך זו: אם היו מוגשים התצהירים המפורטים לבית המשפט המחוזי, שמורה היתה למשיבים הזכות לחקור את נותני התצהירים עליהם, וכתוצאה מכך יכול היה גם בית משפט זה לתת לתצהירים אלה את משקלם הראוי. עכשיו, שהתצהירים הוגשו לראשונה לבית המשפט שלערעור, שכידוע בדרך-כלל איננו שומע ראיות, קשה לבית המשפט להעריך את האמור בתצהירים. השוו בש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון , פ"ד מה(5) 499, 506.

שנית - וכאן העיקר - כלל נקוט בפסיקתו העקבית של בית משפט זה, שאין במצבו הכלכלי הקשה של החייב, כשהוא לעצמו, כדי להצדיק את עיכוב הביצוע של פסק הדין. כך הדבר גם באותם מקרים שבהם נזקק הנושה למכור מנכסיו של החייב לשם גביית החוב הפסוק. אמר על כך השופט אלון ברע"א 214/88 כהן טוויל נ' דויטש , פ"ד מד(3) 752, 754:

"כשמדובר במכירת נכס אחר, כגון נכס אשר הנתבע מחזיק בו לשם השקעה גרידא ומכירתו אינה כרוכה בהסבת נזקים מיוחדים לבעליו, סבורני כי, בדרך כלל, לא יהא צידוק להורות על עיכוב ביצוע כדי למנוע מכירתו של הנכס. במקרה זה, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת הנתבע, ואם יזכה הנתבע בערעורו, יוכל הוא לשוב ולרכוש לעצמו נכס אחר".

גם בהתקיים אותם "נזקים מיוחדים" כתוצאה ממימוש הנכסים, עדיין אין בית המשפט מעכב את הביצוע. לשם כך על מבקש העיכוב להוסיף ולשכנע את בית המשפט כי מאזן הנזקים והנוחות נוטה בבירור לטובתו. כפי שביאר זאת השופט מצא בבש"א 4645/91 משה כובשי חברת הובלה ותעבורה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם):

"כדי שבית המשפט ייענה לבקשה כזאת מצד חייב, לא די לו שישתכנע כי מימוש הבטוחה לאלתר יגרום לחייב נזק גדול או בלתי הפיך, אלא עליו להשתכנע גם בכך, שעיכוב מימושה של הבטוחה לא יגרום נזק לזוכה ולא יגרע מסיכוייו להיפרע מן הבטוחה, באותה מידה, גם אם יושעה המימוש. כדי לשכנע את בית המשפט, בקיומו של תנאי אחרון זה, מוטל על המבקש להראות, כי לנכס המשועבד שווי כספי יציב, שמאז השיעבוד נשמר ערכו ביחס שווה לגובהו המשתנה של החוב שלהבטחתו שועבד, וכי יש יסוד איתן להאמין, שיהיה די בו כדי להבטיח את סילוק החוב שיעמוד לזכות המשיב, אם יידחה הערעור".

במקרה שלפנינו לא עמדו המבקשים בשני התנאים הנזכרים. מרבית הנכסים המפורטים בתצהיריהם של המבקשים 1 ו2- הם כאלה שמכירתם אינה עלולה להסב לבעליהם נזק מיוחד, החורג מהנזק הרגיל הכרוך במכירת נכסים, ומכל מקום אין לגבי אותם נכסים טענה לקיומו של נזק מיוחד שכזה. בנוסף לכך, המבקשים לא הניחו את דעתי בכך שעיכוב מימוש הנכסים אינו עלול להקטין את סיכוייהם של המשיבים להיפרע מהמבקשים בגין פסק-הדין. המבקשים טוענים כי מצבם הכלכלי הוא בכי רע, כתוצאה מהמשבר הפוקד את שוק הנדל"ן. הם חייבים כספים לנושים רבים. המבקשים התקשרו במספר עיסקאות בניה, והם מאשרים בתצהיריהם כי בתנאי השוק דהיום עלולות עיסקאות אלה להסתיים בהפסדים. במצב זה עלולה דחיית פירעון החוב הפסוק להביא להקטנת סיכוייהם של המשיבים להיפרע מהמבקשים. בנסיבות אלה, אין מקום לומר כי מאזן הנזקים נוטה בבירור לטובת המבקשים.

5.לפיכך החלטתי לדחות את הבקשה.

המבקשים ישלמו למשיבים את הוצאות המשפט בסך 4,000 ש"ח.