בג"ץ 4796/13 פלוני נ. משרד הבטחון

השופט ע' פוגלמן:

1.

העותר הוא תושב הרשות הפלסטינית. העתירה שלפנינו היא עתירה חמישית במספר הנוגעת לטענות העותר כי הוא שימש כסייען לכוחות הביטחון, והוא נתון לאיומים מצד גורמים שונים בשטחי הרשות הפלסטינית. במועד הגשת העתירה היה העותר נתון במעצר מינהלי שעליו הורה המפקד הצבאי על רקע הסיכון שנשקף ממנו לביטחון האזור והציבור. מעצר מינהלי זה בא לאחר שהעותר סיים ביום 3.3.2013 לשאת בעונש מאסר שנגזר עליו בגין הרשעתו בפלילים. ביום 3.7.2013 שוחרר העותר מהמעצר המינהלי בעקבות החלטת נשיא בית המשפט הצבאי לערעורים.

2.

בחודש יולי 2012 נמחקה עתירה קודמת שהגיש העותר, לבקשתו. בית המשפט ציין בפסק-דינו כי על סמך המידע שהוצג בפניו אין מניעה לשחרר את העותר בתום תקופת מאסרו לאזור יהודה ושומרון (בג"ץ 3615/10 פלוני נ' מדינת ישראל (4.7.2012)). בקשה לעיון חוזר נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 20.6.2013, כשבועיים לפני שחרורו של העותר ממעצרו, לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים. בעתירה שלפנינו שב העותר ומבקש אזרחות ישראלית, ולחילופין כי תינתן לו אשרת שהייה זמנית תוך חיפוש מדינת מקלט שתסכים לקבלו.

3.

המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף. לדבריהם, טענות העותר בדבר האיום שנשקף לחייו באזור נדחו במפורש על-ידי בית משפט זה במסגרת פסק הדין בעתירה הקודמת, הגם שזו נמחקה לבסוף לבקשת העותר. בנוסף, נטען כי העותר לא הציג כל שינוי נסיבות המצדיקה בחינה מחדש של טענותיו לרדיפה בשטחי הרשות. לגופם של דברים, נטען כי אין כל אינדיקציה לסכנה הנשקפת לחיי העותר בתחומי האזור בשל חשד לשיתוף פעולה עם ישראל, ומנגד – המדינה עומדת על התנגדותה הנחרצת להתיר את שהייתו בתחומי ישראל לנוכח הסכנה החמורה הנשקפת ממנו לשלום הציבור. זאת, על רקע עברו הפלילי המכביד וכן לנוכח חומר חסוי שלילי הקיים בעניינו.

4.

דין העתירה להידחות על הסף. עניינו של העותר נידון לפני בית משפט זה עובר לשחרורו, ונמצא כי אין מניעה להרחיקו לאזור. עובר לעתירה הנוכחית לא פנה העותר לוועדת המאוימים ולא הציג נתונים חדשים המצדיקים בחינה מחודשת של טענותיו בדבר האיום שנשקף לו באזור (ראו: בג"ץ 698/13 פלוני נ' מדינת ישראל (2.4.2013); והשוו: בג"ץ 457/08 עלי נ' המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון (11.5.2008)). לכך יש להוסיף כי המשיבים מדגישים כי בדיקה עדכנית שערכו גורמי הביטחון בעניינו של העותר מעלה כי גם היום, לאחר שחרורו ממעצר מינהלי, אין אינדיקציה לסכנה הנשקפת לו בתחומי האזור בשל חשד לשיתוף פעולה עם ישראל. ככל שיחול שינוי נסיבות, פתוחה בפני העותר הדרך לפנות בבקשה מתאימה לוועדת המאוימים.

שמו של העותר, כמו כל פרט שעלול להביא לזיהויו, אסור בפרסום.

העתירה נדחית אפוא על הסף, ללא צו להוצאות.