בג"ץ 4808/15 משה חברוני נ. פרקליטות מחוז תל אביב

השופט י' עמית :

1.

בעתירה שבפנינו, מבקש העותר להורות למשיבה 1 (להלן: פרקליטות מחוז תל אביב או הפרקליטות ) להמתין עם עריכת שימוע לעותר שנקבע ליום 16.7.2015, וזאת

עד שיקבל העותר את המסמכים הדרושים לו, לטענתו, על מנת שיוכל להתכונן לשימוע.

2.

ואלו, בתמצית, העובדות כפי שעולות מן העתירה.

העותר שימש בשנים 2007-2001 כמנהל מחוז ירושלים של קופת חולים מאוחדת (להלן: הקופה ). בשנים 2009-2008 ערך מבקר המדינה ביקורת לקופת חולים מאוחדת שחשפה שחיתויות בהנהלה. ממצאי מבקר המדינה רוכזו בדו"ח מפורט. לטענת העותר, המידע שמסר למבקר המדינה הוא שסייע לחשיפת השחיתויות ועל בסיסו נערך הדו"ח. בשנת 2010 נפתחה חקירת משטרה וב-2011 הועבר התיק לפרקליטות. ביום 24.3.2015 זומן העותר לשימוע טרם הגשת כתב אישום נגדו. בתחילת חודש יולי שלח העותר מכתבים לפרקליטות בהם ביקש, בין היתר, לדחות את מועד השימוע עד לקבלת מסמכים הדרושים לו, לטענתו, לצורך השימוע. ביום 7.7.2015 נדחתה בקשתו של העותר, תוך שהובהר כי המועד האחרון שנקבע לשימוע הוא ה-16.7.2015.

3.

מכאן העתירה שלפנינו.

בעתירה מבקש העותר להורות לפרקליטות שלא לקיים שימוע בעניינו עד שיקבל לידיו את המסמכים הבאים:

(-) מסמכים ממבקר המדינה שיש בהם לטענתו כדי לסתור את האשמות המיוחסות לו על ידי הפרקליטות ובפרט להוכיח שהעותר פעל בשליחות ההנהלה הבכירה ותחת חסותה.

(-) מסמכים מהפרקליטות הכוללים את חומר החקירה הנוגע למר עוזי סלנט ולמר שמואל מועלם, בכירים בהנהלת הקופה.

(-) הנמקה של הפרקליטות בנוגע לפער שבין ממצאי מבקר המדינה כפי שבאו לידי ביטוי בדו"חות השונים לבין עמדת הפרקליטות בהזמנה לשימוע.

4.

דין העתירה להידחות על הסף.

במכתב התשובה ששלחה הפרקליטות לעותר ביום 8.7.2015, נאמר, בין היתר, כי "ההחלטה האם להגיש כתב אישום נגד חשוד מתקבלת על סמך התשתית הראייתית שנאספה בתיק החקירה, ביחס לאותו חשוד. ההחלטה אינה נסמכת על חוות הדעת של רשויות אחרות, אשר ממילא, אינן בוחנות קיומה של תשתית ראייתית לצורך אישום פלילי" וכי ככל שהעותר מעונין להעלות טענות לגבי ידיעתם ומודעותם של הבכירים למעשי השחיתויות הוא מוזמן לעשות כן במסגרת השימוע.

על פניו, יש ממש בנימוקים אלה, וכלל ידוע הוא כי אין דרכו של בית משפט זה להתערב בשיקול הדעת של רשויות התביעה אלא במקרים נדירים בהם לוקה ההחלטה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי וכי "בבוא בית המשפט לבחון את סבירות החלטת הרשות בהתאם לעקרונות המשפט המינהלי, עליו לעשות כן תוך התחשבות במתחם שיקול הדעת המקצועי הרחב הנתון לגורמי האכיפה" (בג"ץ 1844/14 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' פרקליט המדינה פסקאות 7-6 (25.3.2014)). על אחת כמה וכמה במקרה דנן, שהעותר מבקש התערבותו של בית המשפט בשלב מקדמי זה, ואף טרם נתקבלה החלטה בעניינו (השוו בג"ץ 2652/15 אלוף (מיל') אביחי מנדלבליט נ' היועץ המשפטי לממשלה בפסקה 6 (17.5.2015)).

לכך יש להוסיף כי העותר לא נקט בעתירה במועד מסוים אליו הוא מבקש לדחות את השימוע, שכן גם הוא אינו יודע לומר מתי ואם יקבל לידיו את המסמכים הדרושים לו ממבקר המדינה. די בכל אלה כדי להביא לדחיית העתירה על הסף.

5.

מעבר לנדרש נציין כי הפרקליטות הבהירה במכתב התשובה ששלחה לעותר, כי הועברו לידיו "כל ההודעות שנגבו מבכירי הקופה ובהן שתי ההודעות שנגבו מסלנט..." וכי ב"מסגרת החקירה, לא נגבתה הודעה ממר שמואל מועלם".

אשר לדרישת העותר כי הפרקליטות תנמק את הסתירה שבין ממצאיה לממצאי מבקר המדינה הרי שדרישה זו אינה בגדר "מסמכים" או "חומר חקירה", ואין הפרקליטות אמורה "לייצר" מסמכים וחוות דעת עבור העותר.

6.

אשר על כן העתירה נדחית אף ללא צורך בתגובה.

אין בהחלטה זו כדי לפגוע בטענות העותר השמורות לו גם לאחר שיתקיים השימוע בעניינו.