בג"ץ 4823/19 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט ע' גרוסקופף:

1.

העותר, רופא, נחשד בעבירות מין במטופל. הוא נעצר במהלך חקירתו וכעבור יום, ב-19.4.2019, שחרר אותו בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט צבי פורר ) בתנאים מגבילים שתוקפם עד ליום 19.5.2019. באותו יום הודיעה לו פרקליטות המחוז לפי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: " סעיף 60א "), על העברת חומר החקירה לידיה ועל כך שהוא רשאי לפנות אליה בכתב ולנמק מדוע לא יוגש נגדו כתב אישום. ביום 28.4.2019 פנה בא כוחו החדש (אז, שמייצג אותו גם בהליך זה. להלן: " הסנגור ") אל פרקליטות המחוז וביקש לקבל את חומר החקירה ולערוך לעותר שימוע בעל פה. הצדדים הסכימו לקיים את השימוע ב-14.5.2019. ביום 12.5.2019 הודיע הסנגור שנקבע לו דיון בערר מעצר בבית המשפט העליון בתיק אחר ביום השימוע, וביקש לקבוע מועד חדש. נציגת הפרקליטות השיבה שיש לקיים את השימוע עד ל-16.5.2019, ואם לא כן יתקיים שימוע בחלוף 30 הימים שקבועים בסעיף 60א – אם ההגנה תסכים להארכת התנאים המגבילים לשחרור העותר. הסנגור דחה את שתי ההצעות. ביום 16.5.2019 הודיעה הפרקליטות שבכוונתה להגיש כתב אישום נגד העותר, וזאת עשתה ב-19.5.2019.

2.

העותר טען שיש לבטל את כתב האישום נגדו משום שלא נערך לו שימוע. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים יעל רז-לוי , גילת שלו ו אהרון משניות ) דחה את הבקשה ביום 24.6.2019. נקבע שהוראות סעיף 60א קוימו במקרה זה; שנאשם אינו יכול "להכתיב" את מועד הגשת כתב האישום אם יש לו קושי להתייצב לשימוע תוך 30 יום; שהסנגור היה יכול לנסות לשנות את מועד הדיון בערר המעצר; ושהפרקליטות הייתה רשאית להגיש את כתב האישום במקרה זה בתום תקופת 30 הימים בשל טיב החשדות ובהתחשב בתקופת התנאים המגבילים. בית המשפט המחוזי דחה את המשך הדיון בתיק ל-15.7.2019 והורה לערוך לעותר שימוע עד אז. לשלמות התמונה, עיון ב"נט המשפט" מעלה שבדיון באותו יום הודיע העותר שיום קודם לכן הגיש את העתירה שלפניי, ושהוא סירב לקיים שימוע לבל יתייתר הדיון בה.

3.

בעתירה זו העותר מבקש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ואת כתב האישום. לטענתו, מתעוררות כאן שתי סוגיות שמצדיקות לדון בעתירה נגד החלטת ביניים בהליך פלילי: מאימתי מונים את 30 הימים שקוצב סעיף 60א – מיום ההודעה שהתביעה שלחה או מקבלת עיקר חומר הראיות לקראת השימוע; התניית הארכת המועד לשימוע בהסכמה להארכת תוקף התנאים המגבילים.

4.

דין העתירה להידחות על הסף. את הטענות על מועד תחילת מניית 30 הימים העלה העותר לראשונה בעתירתו. היה עליו להעלותן בבית המשפט המחוזי, ולכן ראש זה של העתירה נגוע באי מיצוי הליכים. אשר למועד השימוע והארכת תוקף התנאים המגבילים, בית המשפט המחוזי דן בטענות העותר ומצא לדחותן בנסיבות העניין. על החלטת ביניים בהליך פלילי ככלל אין זכות ערעור לפני שתם ההליך, ועתירה לבית משפט זה אינה מסלול עוקף לכך אלא בנסיבות חריגות (בג"ץ 5065/10 סאלם נ' פרקליט מחוז דרום , פסקה 4 (19.7.2010)). נסיבות כאלה לא התקיימו כאן. לסיום, בית המשפט אפשר לקיים שימוע לאחר הגשת כתב האישום, ולעיתים זו תרופה הולמת לפגם בהגשת כתב האישום (בג"ץ 4785/10 גבאי נ' בית המשפט המחוזי בבאר שבע השופט ביתן , פסקה 5 (8.7.2010); בג"ץ 8066/18 משיח נ' פרקליטות המדינה , פסקה 7 (22.1.2019)). המועד שקצב לכך בית המשפט המחוזי חלף, כאמור. חזקה על המשיבה שאם העותר יבקש כעת לקיים שימוע, היא תשקול את בקשתו בלב פתוח ובנפש חפצה, ואין סיבה שהצדדים לא יהיו ערוכים לעשות זאת בהקדם.

העתירה נדחית אפוא על הסף. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.