בג"ץ 5065/10 לינדה סאלם נ. מרדכי למברג- פרקליט מחוז דרום

השופט א' גרוניס:

1.

לפנינו עתירה למתן צו על תנאי, אשר מטרתה להביא לביטול כתב אישום שהוגש נגד העותרת משום שלטענתה לא קויימו הוראות סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - החוק ).

2.

העותרת הינה עובדת ציבור, אשר שימשה משנת 1997 כרכזת מחשוב בכירה במינהל האזרחי בגוש עציון. במסגרת תפקידה הייתה העותרת אחראית, בין היתר, על הנפקה וביטול של היתרי העסקה לעובדים פלסטינים בשטחי ישראל. ביום 14.2.2010 נעצרה העותרת בחשד לביצוע עבירות מרמה ושוחד בהיקף של מיליוני שקלים. ביום 23.2.2010 שוחררה העותרת למעצר בית בתנאים מגבילים מסוימים, אשר הוארכו מעת לעת. יוער, כי ביום 5.5.2010 בוטלו חלק מהתנאים המגבילים. בשעת לילה של יום ה-22.3.2010 נמסרה לעותרת הזמנה להתייצב בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום המחרת לצורך הגשת כתב אישום נגדה. בהודעה נמסרו נימוקי פרקליטות המדינה להגשת כתב האישום בטרם חלוף תקופת 30 הימים הקבועה בסעיף 60א לחוק. כן נכתב בהודעה, כי הפרקליטות תיאות לערוך לעותרת שימוע לאחר הגשת כתב אישום. בהקשר זה יצוין, כי סעיף 60א לחוק כולל שתי דרישות: ראשית, יידוע חשוד בביצוע עבירת פשע על העברת חומר החקירה לרשות התביעה; שנית, מתן זכות טיעון עובר להגשת כתב אישום. ניתן לסטות מדרישות אלה. כך סעיף 60א קובע, כי על רשות התביעה ליידע חשוד בעבירת פשע על העברת חומר החקירה בעניינו לרשות, אלא אם החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת תביעות כי קיימת מניעה לעשות כן. כן קובע הסעיף, כי החשוד רשאי לפנות לתביעה בבקשה להימנע מהגשת כתב אישום, וזאת בתוך 30 ימים מיום שנמסרה לו ההודעה בדבר העברת חומר החקירה. יצוין, כי לפי הסעיף, גורמי התביעה הנזכרים רשאים להחליט, מטעמים שיירשמו, כי הנסיבות מצדיקות שיוגש כתב אישום בטרם חלוף התקופה של 30 הימים, משמע בלא שהחשוד יממש את זכות הטיעון.

3.

ביום 23.3.2010 הוגש כאמור כתב אישום המייחס לעותרת ולשני נאשמים נוספים ביצוע מספר רב של עבירות קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הפרת אמונים ולקיחת שוחד. ביום 28.3.2010 הגישה העותרת בקשה לביטול כתב האישום בטענה, כי הופרו זכויותיה לעריכת שימוע בטרם הגשת כתב האישום וליידוע על העברת חומרי החקירה לתביעה לפי סעיף 60א לחוק. יוער, כי ביום 18.4.2010 דחה בית משפט זה ערר שהגישה העותרת. עניינו של הערר היה בהחלטת בית המשפט המחוזי לפיה הדיון בבקשה לביטול כתב האישום יתבצע במסגרת התיק העיקרי בעניינה של העותרת ולא במסגרת הליכי המעצר (בש"פ 2778/10, השופט י' דנציגר). ביום 13.6.2010 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לביטול כתב האישום. כעת, מבקשת העותרת כי נורה על ביטול כתב האישום שהוגש נגדה וכן כי נורה למשיבים לנמק מדוע לא נערך לה שימוע עובר להגשת כתב האישום.

4.

דין העתירה להידחות על הסף. העתירה שלפנינו מכוונת לכאורה נגד החלטת רשות התביעה שלא לערוך לעותרת שימוע עובר להגשת כתב האישום נגדה. ואולם להלכה ולמעשה, מבקשת העותרת להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי אשר דחה את הבקשה לביטול כתב האישום. כידוע, בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות של בית המשפט המחוזי (ראו למשל, בג"ץ 583/87 הלפרין נ' כב' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים , פ"ד מא(4) 683 (1987); בג"ץ 5679/07 קבלר נ' כב' השופט אהרון אמינוף (לא פורסם, 27.6.2007)). בנוסף, ההחלטה עליה מבקשת העותרת להשיג הינה החלטת ביניים בהליך פלילי. על החלטות מסוג זה לא קיימת זכות ערעור בטרם סיום ההליך, אלא במקרים מסוימים כקבוע בחוק, דוגמת החלטת מעצר. הכלל הוא, כי לא ניתן לעקוף את היעדרה של זכות הערעור על ידי הגשת עתירה לבית משפט זה. בענייננו, לא מתקיימים החריגים המצדיקה סטייה מכלל זה (ראו למשל, בג"ץ 9663/02 עכאווי נ' פרקליטות מחוז חיפה (לא פורסם, 3.12.2002); 1598/03 גור נ' בית המשפט המחוזי הנכבד בתל-אביב (לא פורסם, 2.3.2003). השוו לעניין טענת הגנה מן הצדק בג"ץ 3181/08 דויטש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם 8.8.2008)). התערבות של בית המשפט הגבוה לצדק בנסיבות דוגמת המקרה דנא עלולה ליצור תוהו ובוהו בהליך הפלילי. כך, לגבי אחד הנאשמים האחרים בכתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. אין צורך בדמיון רב כדי להבין מה עלול להתרחש אם בית משפט זה, כבית משפט גבוה לצדק, יאפשר פתיחת הליך מקביל בו תינתן אפשרות להשיג בפניו על החלטה של פרקליט מחוז או ראש יחידת תביעות שקיימת מניעה מלשלוח הודעה לחשוד כי לרשות התביעה הועבר חומר חקירה בקשר לעבירת פשע. הוא הדין לגבי החלטה של גורם כאמור להגיש כתב אישום לפני חלוף 30 ימים מעת שהחשוד קיבל הודעה בעניין חומר החקירה. האם מצפים שההליך הפלילי ייעצר עד שהעניין יתברר בבית המשפט הגבוה לצדק?!

5.

מעבר לכך, ולגופם של דברים, לא מצאנו כי טענותיה של העותרת מצדיקות התערבות כלשהי בהחלטת בית המשפט המחוזי. זאת, גם בהתחשב בעובדה כי בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע, כי לעותרת ייערך שימוע על ידי הפרקליטות. אכן, קיים הבדל בין שימוע הנערך לחשוד בטרם הגשת כתב אישום לבין שימוע הנערך לנאשם לאחר הגשת כתב אישום. ואולם, יש לצפות מרשויות התביעה כי ישמעו את טענות העותרת בפתיחות מלאה כך שהליך השימוע לא יהיה בגדר הליך סרק (ראו מהעת האחרונה, בג"ץ 4785/10 גבאי נ' בית המשפט המחוזי בבאר שבע (טרם פורסם, 8.7.2010)).

6.

העתירה נדחית אפוא על הסף בלא שנדרשה תגובה.