בש"פ 2778/10 לינדה סאלם נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ט' חימוביץ ) במ"ת 39938-03-10 מיום 2.4.2010, אשר קבע כי בקשתה של העוררת למחיקת כתב האישום תידון במסגרת התיק העיקרי, ולא במסגרת תיק המעצרים.

1.

כנגד העוררת הוגש כתב אישום המייחס לה, יחד עם שני נאשמים נוספים, 1,389 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע [לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין )] ושל קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין) וכן עבירות של הפרת אמונים (לפי סעיף 284 לחוק העונשין) ולקיחת שוחד (לפי סעיף 290 לחוק העונשין).

בקצרה אציין כי על פי כתב האישום העוררת, עובדת ציבור אשר שימשה משנת 1997 כרכזת מחשוב בכירה במינהל האזרחי בגוש עציון והיתה אחראית בין היתר על הנפקת היתרי העסקה להעסקת עובדים מהרשות הפלסטינית, ביטול היתרי העסקה ושינוי תנאים בהיתרי העסקה, מואשמת כי סייעה להנפקת היתרי העסקה כוזבים בעבור שלמה כהן (להלן: שלמה ), אחד הנאשמים בפרשה. לפי כתב האישום העוררת ידעה כי שלמה אינו זכאי לקבלת היתרי העסקה ואף קיבלה מהאחרון שוחד בעבור פעילותה.

2.

העוררת נעצרה ביום 14.2.2010 ושוחררה ביום 23.2.2010 על ידי בית משפט השלום בראשון לציון למעצר בית מלא בתנאים מגבילים. ביום 1.3.2010 האריך בית משפט השלום את תנאי השחרור עד ליום 4.3.2010, וביום זה הותיר בית המשפט את חלק מתנאי השחרור על כנם, והוסיף מספר תנאים נוספים.

3.

ביום 23.3.2010, עם הגשת כתב האישום כנגד העוררת, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בקשה לקביעת תנאי שחרור בערובה במסגרתה התבקש בית המשפט להותיר את תנאי השחרור שנקבעו על ידי בית משפט השלום על כנם בצירוף תנאים נוספים המפורטים בבקשה, עד לסיום ההליכים המשפטיים נגד העוררת. ביום 23.3.2010 קבע בית המשפט המחוזי כי הדיון בבקשה הנ"ל ייערך ביום 5.5.2010 בשעה 13:00.

4.

ביום 28.3.2010 הגישה העוררת לבית המשפט המחוזי "בקשה דחופה למחיקת כתב האישום בשל אי קיום חובת ידוע/שימוע". במסגרת הבקשה הנ"ל טענה העוררת כי ביום 22.3.2010 בסמוך לשעה 22:00 הגיע, ללא כל הודעה מוקדמת, שליח לביתה ובידו הזמנה למשפט שייערך ביום למחרת, 23.3.2010, לצורך הגשת כתב אישום נגדה. במקביל נמסר לעוררת מכתב עליו חתומה מזכירות מדור פלילי בפרקליטות מחוז דרום לפיו חומר החקירה בתיק הועבר לפרקליטות והיא החליטה על הגשת כתב אישום.

עוד נכתב במכתב כי לא תינתן זכות שימוע לעוררת שכן הפרקליטות מבקשת להטיל עליה מגבלות וכן בשל העובדה שכתב האישום הוגש גם כנגד שלמה, אותו מבקשת הפרקליטות לעצור עד תום ההליכים נגדו.

העוררת טענה בבקשתה לבית המשפט המחוזי כי מדובר ברמיסת הזכויות המוקנות לה על פי חוק וכי אין מקום בנסיבות המקרה דנן לא לערוך לה שימוע. עוד טענה העוררת כי לא ניתנו נימוקים כבדי משקל המאפשרים את הפגיעה האמורה בזכויותיה.

5.

ביום 2.4.2010 קבע בית המשפט המחוזי כדלהלן: "הבקשה הוגשה בטעות בתיק המעצרים, במקום בתיק העיקרי, שם מקומה. המזכירות תעביר הבקשה לתיק העיקרי". מכאן הערר שלפניי במסגרתו טוענת העוררת – באמצעות בא-כוחה, עו"ד אלון אייל

- כי יש לבטל את החלטתו הנ"ל של בית המשפט המחוזי ולהורות על קיום דיון בבקשתה. לפי העוררת, אין כל מניעה כי הטענה תוכרע על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת הדיון בבקשת המשיבה לקביעת תנאי ערובה לעוררת, שייערך כאמור ביום 5.5.2010. העוררת טוענת עוד כי מכיוון שבקשתה למחיקת כתב האישום כוללת בתוכה את כל החומר מתיק המעצרים, אין זה ראוי כי המותב שיידון בתיק העיקרי יידון גם בבקשה זו וייחשף במסגרתה לחומר מתיק המעצרים. העוררת הפנתה להחלטתה של השופטת א' פרוקציה בבש"פ 984/10 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 25.2.2010) (להלן: עניין פלוני ) וטענה כי במסגרת החלטה זו נקבע כי אין מניעה לדון, כבר בשלב המעצר, בבקשה למחיקת כתב אישום המועלית על ידי נאשם.

6.

המשיבה – באמצעות באת-כוחה, עו"ד סיון רוסו – הדגישה כי המותב בתיק העיקרי החל לקדם את הדיון בבקשתה של העוררת למחיקת כתב האישום והעביר את הבקשה לתגובת המדינה. בנוסף טענה המשיבה כי העוררת מעלה בבקשתה טענה מקדמית שעל פי החוק יש לדון בה במסגרת התיק העיקרי. המשיבה הפנתה בעניין זה לבש"פ 7583/08 חבר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.12.2008) (להלן: עניין חבר ). עוד נטען על ידי המשיבה כי אין כל רלבנטיות לטענה בדבר חשיפתו של המותב הדן בהליך העיקרי לחומר מתיק המעצרים, שכן במסגרת החומר הנ"ל אין כל אמירה שיכולה להשפיע על בית המשפט והמדובר בסך הכל באמירות לפיהן ישנו "חשד סביר" למעורבותה של העוררת במיוחס לה, אמירות שאין כל מניעה שהמותב הדן בתיק העיקרי ייחשף להן.

דיון והכרעה

7.

דין הערר להידחות. ב עניין חבר דן בית משפט זה בטענת עורר לפיה בניגוד לסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לא נערך לו שימוע על ידי רשויות התביעה. באותו עניין נקבע כי:

"באשר לטענות האחרות עליהן נסמך הערר, אלו נועדו להצביע על פגם או פסול שהפלו בכתב-האישום, ולחילופין מטרתן להצביע על כך ש"הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". והרי טענות מסוג זה הן "טענות מקדמיות" אותן רשאי נאשם להעלות לאחר תחילת משפטו. מכאן דעתנו שהשקפתו של בית המשפט המחוזי...... שאותן טענות צריכות להידון לאחר תחילת המשפט ועל ידי בית המשפט שישמע את התיק גופו – נכונה היא ותואמת את הוראות החוק".

קביעה זו יפה גם לענייננו ולמעשה סותמת את הגולל על טענותיה של העוררת. טענותיה של העוררת במסגרת בקשתה למחיקת כתב האישום מהוות למעשה "טענות מקדמיות" אשר יש לדון בהן במסגרת ההליך העיקרי. לפיכך, אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 2.4.2010.

אציין כי השופטת פרוקצ'יה בהחלטה ב עניין פלוני לא דנה כלל בשאלת המותב שצריך לדון בבקשה למחיקת כתב אישום ובטענה של נאשם לפיה הופרה זכות השימוע המוקנית לו על פי חוק. קביעותיה של השופטת פרוקצ'יה באשר לחשיבותה של זכות השימוע בהליך הפלילי יפות גם לעניינה של העוררת, אולם מקומן במסגרת הדיון בטענותיה, אשר ייערך כאמור בפני המותב הדן בהליך העיקרי, ולא במסגרת הדיון בערר הנ"ל.

8.

לסיום ברצוני לציין כי אין ממש בטענת העוררת לפיה החלטת בית המשפט המחוזי "חוסמת את דרכה" ומונעת ממנה להעלות את בקשתה למחיקת כתב האישום ואת השגותיה על ההליך שהתנהל בעניינה. העוררת הגישה את בקשתה למותב שדן בהליך העיקרי (כבוד השופט נ' זלוצ'ובר ) ואף התקבלה תגובתה של המשיבה לבקשה. יתרה מכך, מהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 13.4.2010 עולה כי הדיון בבקשה עוכב עד להחלטה בהליך שלפניי. בנסיבות אלה פתוחה בפני העוררת "דרך המלך" והיא המשך הדיון בבקשה בפני המותב שדן בתיק העיקרי.

9.

סוף דבר – הערר נדחה.