בג"ץ 4831/17 משה באיסה נ. מדינת ישראל - משרד השיכון

השופט מ' מזוז:

1.

עניינה של העתירה בבקשת העותר כי בית המשפט יורה למשיב, משרד השיכון, ליתן טעם מדוע לא יינתן לעותר פיצוי בגין פינויו ממעברת נוף ים (להלן: המעברה ).

2.

החל משנת 1987 התגוררו העותר ובני משפחתו בצריף במעברה. בשנת 1980 פרצה שריפה בצריף, והעותר ואשתו שכלו את שלושת ילדיהם הקטינים.

3.

לאחר האסון קוימו מגעים בין העותר לנציגי משרד השיכון. לטענת העותר, במסגרת מגעים אלה הוסכם כי העותר ירכוש דירה באמצעות חברת עמידר, יתגורר בה מבלי לשלם דמי שכירות, ובהמשך יוכל לעבור לדירה אחרת. כמו כן, כך נטען, הובטח לעותר כי תשמרנה זכויותיו לקבלת פיצוי בגין פינויו מהמעברה, כאשר זו תפונה. דירה כאמור אכן נרכשה עבור העותר, אך נטען כי מידי פעם העותר היה מגיע לסגן מנהל מחוז מרכז במשרד השיכון דאז (להלן: סגן המנהל ) על מנת לקבל את פיצויו, וזה המליץ לו להמתין, שכן סכום הפיצוי צפוי לעלות בעתיד. אולם, מאז שנת 1999, לאחר שסגן המנהל עזב את תפקידו, ביקש העותר לקבל את הפיצוי המובטח מספר פעמים, אך סורב. לטענת העותר, התקשרויותיו עם סגן המנהל עולות לכדי הבטחה שלטונית, הוא ואשתו הסתמכו על הפיצוי שהובטח, ועל כן הוא הגיש את העתירה שלפנינו.

4.

המשיב התבקש להגיש את תגובתו לעתירה. מתגובתו לעתירה עולה כי בשנת 2005 העותר הגיש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו תובענה אזרחית נגד המשיב, במסגרתה ביקש, בין היתר, "ליתן פסק דין המצהיר כי בעת פינוי תושבי מעברת נוף ים יקבל התובע [העותר] את הפיצוי על פי הקריטריון הגבוה ביותר בגין הצריף בו התגורר" (ת"א (ת"א) 20433/05). בית משפט השלום (השופט מ' בן חיים ) דחה את תביעת העותר, הן בשל התיישנותה והשיהוי בהגשתה והן לגופה. נקבע כי התחייבותו של סגן המנהל אינה עולה כדי הבטחה שלטונית, כי המגעים עם העותר היו לפנים משורת הדין על רקע הטרגדיה הקשה שפקדה אותו, שכן העותר לא אמור היה להיכלל בנוהל הפינוי של המעברה בשל היותו מסיג גבול, וכי פתרון הדיור שלו הוסדר באופן נדיב ביותר. ערעור שהגיש העותר על פסק דין זה נדחה אף הוא בפסק דין מיום 9.1.2013 (ע"א 5845-05-10).

5.

דין העתירה להידחות על הסף.

6.

עניינו של העותר נדון כאמור והוכרע לגופו במסגרת הליכים אזרחיים אותם ניהל העותר ופסק דין בעניינו הפך לחלוט זה מכבר, ומשכך קם כלפי העותר מחסום דיוני מלהמשיך וליזום התדיינויות נוספות באותו נושא (בג"ץ 7861/14 מטרי נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה (30.12.2014)). בעתירתו חוזר העותר על הטענות אשר העלה בתביעתו האזרחית, תוך שהוא נמנע מלציין את דבר קיומם של ההליכים האזרחיים שנוהלו בעניינו. בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין של הערכאות השיפוטיות המוסמכות לדון בהליכים אזרחיים, ובוודאי כאשר מדובר בפסק דין שהפך לחלוט (בג"ץ 7640/15 חשב גרניט ייזום ויישום פרוייקטים בע"מ נ' ואגו (15.11.2015)).

7.

אשר על כן, העתירה נדחית. לפנים משורת הדין נימנע מלהשית על העותר הוצאות.