בג"ץ 4871/98 טטיאנה יעקובנקו נ. משרד הפנים

העותרת 1 וכן בעלה ובנה (העותרים 2 ו3-) עתרו כנגד ביטול אשרות העולים שניתנו להם וכנגד צווי גירוש שהוצאו נגדם. האשרות בוטלו בשל כך שהתעודה המוכיחה כי אביה של העותרת 1 הוא יהודי ושעל-פיה ניתנו האשרות נתגלתה, על-פי בדיקות המדינה, כמזויפת.

בעתירה הוצאו צווי ביניים כנגד גירוש העותרים.

כעת מבקשת העותרת 1 לאפשר לה לנסוע לרוסיה כדי להביא אישור על רישום אביה כיהודי, וכן לאפשר לה לחזור לארץ לאחר-מכן.

המדינה אינה מסכימה להבטיח את חזרתה של העותרת 1 ארצה לאחר יציאתה לרוסיה, זאת לאחר שבוטלה אשרת העולה שלה והוצא נגדה צו גירוש. עמדת המדינה היא כי אישור על רישום אביה של העותרת 1 כיהודי, שאינו הרישום המקורי, לא יוכל לסייע לעותרת 1. שכן, על-פי הקריטריונים על-פיהם פועל משרד הפנים ושלוחותיו בחו"ל מסמך כזה אינו מספיק להוכחת זכאותו של אדם לעלות ארצה מכוח חוק השבות.

בנסיבות אלה, ולאחר שבא-כוח העותרת 1 הבהיר כי המסמך הנ"ל הינו המסמך המרכזי שאותו ביקשה העותרת להמציא לרשויות משרד הפנים לו הורשתה לאחר עזיבתה את הארץ לחזור לישראל, הרי איני רואה טעם להיענות לבקשה.

מובן הוא ובא-כוח המדינה כך הבין והסכים לכך, כי בעת שמיעת העתירה יונח לטובת העותרת שהייתה יכולה להמציא מסמך כזה לו התקבלה בקשתה.

בכפיפות לאמור לעיל אני דוחה את הבקשה.